נעמה דונוביץ / חסד נעורייך |
אהבת כלולותיך
לכתך אחרי במדבר
בארץ לא זרועה
ושנינו עתה עייפים ובלים
במיטות נפרדות רחוקות
(נחירותי הרמות מחרישות את אוזנייך)
אני יוצא!
להוריד את הזבל...
יריכייך מציצות אליי
את ממהרת להסתיר את הורידים העדינים הכחלחלים
את רואה אותי והכרס
מביטה בשערך המלבין בערגה
זכרתי לכתי בזרועותייך לישון
בטרם ישבנו בעיר אפורה
(ספר ירמיהו פרק ב' פס' ב')
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|