עוד אחד נהרג,
זה כבר עניין שבשיגרה,
לא מעורר רעש בעיתונים,
לא עוצרים אפילו לחשוב,
סתם עוד שם שהיה ואיננו.

אבל כל שם מיצג עולם,
מיצג אהבה ,חלומות, תשוקה,
לכל שם יש חברים, יש משפחה.
וזה כואב עד שהלב זועק.

אנשים מושכים בכתפיים
ככה זה במלחמה,
אין פתרונות של קסם,
צריך עימות, צריך נקמה,
בכוח הזרוע, נשיב מלחמה.

מושכים כתפיים ובהבל פיהם -
שולחים עוד שמות להתווסף לרשימה,
של אלו שהיו ואינם.

ולפעמים נדמה שאין ברירה,
אבל  פתרון אמת , למען האמת ,  יש רק אחד.
אומנם סבוך, בעייתי וחמקק,
אבל שלום אמת בסוף הוא הבררה היחידה.
שלום אמת זו מציאות נדרשת, זהו צורך קיומי.

לא, שלום זו לא תרופת קסם -
אבל הרי זו התקווה, זה החלום.
" לא ישא גוי אל גוי חרב...
וכיתתו חרבותיהם לאתים ..."
לא לשווא אמרו זאת נביאי ישראל,
הרי זהו חזון אחרית הימים.

ועל מה נהרגו פה אבותינו,
ועל מה לחמו עד דום לבם,
אם לא שנחייה בשקט בארץ מרה זו,
וודאי היו מתהפכים בקברם אם היו יודעים
שאנו עדיין נלחמים ללא פשרה.

ואת האמת שכבר לפעמים איני בטוח,
כמה שלום מדיני יכול לעזור
באזור כה רווי שנאה הדדית,
אבל זו תיהיה התחלה מצוינת -
ויותר כואב ממה שעכשיו - כבר לא יכול להיות.