[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נעה נפש
/
אני בטריפ

יורדת מהמונית. לובשת שמלת מיני שמרגישה לא מתאימה לי. מוגזמת,
לא טבעית למה שבתוכי, גם אם הולמת את הגוף הילדותי שלי. מרגישה
כמו נעוצים בי מבטים עוינים, אני במגרש חניה ענקי, כמעט ריק
לגמרי. מתקרבת למועדון קטן בקצהו. סביבו מתגודדות מכוניות
ערסים, טראנסים ומבטים פולשניים, גברברים נשענים על מכוניות
יקרות באלימות מוסוות. פרחות במיני עם איפור מוגזם, נראות כמו
דמויות מקליפ באם.טי.וי, כמו משחו גופן בשמן נוצץ, עיניהן בצבע
כסוף וריסיהן בכחול מזויף.
הן יפות. בוטות בזרות שלהן. החולצות החושפניות והנוצצות הולמות
אותן, מבליטות את גופן המעוצב. כל תנועה מלאה בסקס אפיל והן
שותקות. מביטות סביב, כמו זונות אדישות, על גברים כוחניים,
חייתיים, שעונים על מכוניות יוקרתיות, מסיימות את הסיגריה
ונכנסות לרחבה.
אני מסיטה את מבטי ומנסה ללכת בהליכה בוטחת אל תוך המועדון.
משלמת בכניסה, הקצב האלים כבר הולם באזניי. חותמת על היד, אני
פרה ברפת, אני יהודי במחנה ריכוז, אני נכנסת לשוק הבשר, חשוך
ומלא עשן, לא רואה דבר ברגעים הראשונים.
בפנים זה אחרת.

הקצב והשירה כבר מזיזים אותי. גם אני בקליפ של האם.טי.וי
עכשיו. אני זזה כמו מסוממת. מחליפה מבטים עם הבנים שרוקדים
סביבי. הקצב והצלילים הממוסחרים ממסחרים אותי מבפנים. אני שם,
זזה בתנועות סקסיות חוזרות ומרגישה את הייאוש בהנאה הזו.
הגברים שמביטים בי לא זקוקים להתנהגויות החברתיות של העולם
שבחוץ. כאן כולנו מתקשרים בתנודות קבועות שחוזרות על עצמן
בשיכחון עצמי. אורות מהבהבים מסמאים את עינינו. עשן חונק אותנו
ונעים לנו. מזגן מתיז עלינו זיעה ממי שרוקד סביבנו, הזיעה שעל
גופנו מרגישה קרה מהמזגן בעצמה.

יש אחת במרכז. רוקדת באקסטזה. כבר לא רואה סביבה, מרגישה רק את
האויר חותך את גופה. בהירה בעור ונוצצת בעיניים. באיפור הצועק.
בשיער הזוהר. מערבלת את כל הצבעים והריחות והצלילים למחול קבוע
וכובש, נסחפת בו בהתעלות מבולבלת, עוצמת עיניים למבטים הנעוצים
בה מכל עבר, אך ניזונה מהם כדלק להמשך הסחרור. צלילים
אלקטרוניים מניעים את שיערה המפוזר, אני בוהה בה. לא יודעת מה
קורה מסביב. הסמים מנתקים עוד ועוד בין האנשים הכלואים באקסטזה
שבתנועה הקצבית הלא פוסקת, לבין המציאות שבחוץ. אין בחוץ. יש
את מה שכאן, וסקס של ממש, שקורה בחדר ליד. או לפחות כך אני
מרגישה. אני מסתכלת על האנשים, על האישונים המורחבים, על
המחוות הפיזיות של הקרבה בין הזרים המנוכרים שסובבים את עצמם
כאן. אני רואה זוגות רוקדים תוך כדי מזמוז בוטה. האם חציתי את
הקו? השאלה מהדהדת בי כל הזמן. גם אני רוקדת עכשיו צמוד מאוד
לבחור לבוש בגדים צמודים ויפים. אנחנו מתנשקים, יותר נכון
בולעים אחד את השניה, לשון צמודה ללשון, מחוץ לפה. רטובים
מזעה, מלקקים אחד את השניה ומתנשפים ממאמץ ומהתרגשות, מוצצים
זה את זו בעיניים, פה וידיים, לא מתפשטים. ממשיכים לרקוד. אני
עוד בוהה מאחורי גבו ביפהפיה שרוקדת באמצע המועדון, הזרקורים
מתמקדים בה שוב ושוב. לרגע אלומות האור מטיילות סביב על שאר
הרקדנים האקסטאטיים ואני רואה את הגוון הכהה של בגדי הגברים
המאיימים בצדדים ושוב האלומות מתמקדות ביפהפיה המהממת שבמרכז,
מנותקת מהם בריסיה הבהירים, מגנים על עיניה מראותם, מפרידים
אותה מהגברים שהולכים וסוגרים עליה במעגל, אך חוששים לגעת.

זה לא מספיק.

החדר ליד מלא עוד יותר באנשים. אני קולטת במעורפל ריח מחניק של
ג'ל לשיער. האנשים לא רוקדים, הם עומדים או יושבים, במרכזם
יושב גבר אפל במשקפי שמש. אני פוסעת ומפנה לעצמי דרך אליו.
פרחה חצי ערומה, רשת כסופה מתוחה מכתפה האחת למותנה המנוגדת,
מכסה בערך את חזה העגול והזקוף. תלתלי הבלונד המחומצנים שלה
נתקעים בדרכי, היא לא נותנת לי לעבור, דוחפת אותי. עכשיו אני
דוחפת אותה בחזרה. היא מפנה אליי מבט תכלת מת. גבר גבוה עם
בלורית שחורה משוחה בג'ל מניח יד על כתפה ומסמן בראשו על הקיר
המרוחק ממני, שם יש פחות אנשים. הבסים מהחדר השני מרעידים
אותנו. אני חוששת שהוא עומד לעשות לי משהו ולכן עוקבת אחרי
שניהם במבטי כשהם פוסעים אל הקיר המרוחק. אבל הם לא מפנים אליי
עוד את ראשיהם. אני מתקרבת אל הגבר השחור במשקפי השמש, מוקף
בריונים שמביטים בי. אני מושיטה שטר והוא לוקח אותו. הבריון
שלידי מסובב אליי את הגב וכשהוא מסתובב אליי בחזרה הוא מגיש לי
מגש קטן ועליו שורה מוכנה. אני מסניפה, ובעיניים דומעות
מהגירוי של השאיפה, אני רואה את הגבר ואת הבלונדינית שדחפה
אותי קודם שוב. הוא עומד בגבו אליי, ידיו על תלתליה המחומצנים.
היא כורעת על הברכיים לפניו, יורדת לו. כאן, באמצע האולם.
פתאום אני נבהלת. נדמה לי שכולם מביטים בי. אני מסתובבת בגבי
אליהם ונמלטת לעבר היציאה מאולם הקוק, חוזרת לאולם הריקודים,
בולעת אקסטא בדרך. הבחור שרקדתי עימו קודם תופס אותי שוב,
מצמיד אותי לקיר המעבר, ממשש לי את השד, פיו בפי ועכשיו גם
האגן שלו נצמד אליי ואני חשה בזקפתו מתחככת בי. אין לי את הכוח
לעצור אותו. אני בטריפ.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בסה"כ, ניתן
לחלק את העולם
לשניים
את אלה שאומרים
כן לגורו יאיא,
ומאמינים לכל מה
שהוא אומר ולאלה
שלא.

אני מאלה שלא


הגורו יאיא


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/8/03 1:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעה נפש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה