כמו כדור קוצים מצומרר אני בחום המעיק, רק נוטף זיעה שכל קוץ
אמיתי היה שמח לקבל. גם אני הייתי שמח לקבל...
בכל אופן, איפה היינו? אה כן, כותב מכתב לאויר עולם. לאינטרנט,
לחבר הכי טוב. אל דף הנייר הפומבי שלא אוכל עדיין להרגיש בו
פרטי, אך האקצהביסיוניסטיות מכסה על הבושה. כן, אולי נפרסם
תמונה שלי בעירום. לא, אני לא יכול להרשות לעצמי. אפילו לא
זהות בדויה. רק בדותות מסוג אומנותי. שאוכל להתגאות בו.
או, האם זה הסוף?
הולך לנגן, שם גיטרה בפול דיסטורשן בהשראת מכה אדומה בחינניות.
מבינים על מה אני מדבר? אה, לא? טוב, אני לא הולך להסביר את
עצמי. טוב, אולי בכל זאת- עשתה לי את זה המתופפת שם בטלויזיה.
איזה יופי נשי של רכות ומכות ופריעת שיער מתוק. לבן אדום, זה
המוטו. כמעט כמו אבטיח רק לא ממש:) (חחח)
הולך לגמור עוד להיט"
הולך להתפטר מעצמי
הולך להיפטר מעצמי
רוצה ללכת
לעולם לא מוכר.
איי! כואב שם בחוץ. הנמלים האדומות מטפסות עליי, נכנסות לי
לתוך התחת, כידון ננעץ בי משחור של שד. רב עם כולם, זאת
התמורה. לא נאמן לעצמך, אז אין חברים לשעת צרה.
כולם רוצים לראות אותך נופל. להכשיל זה כיף. אגרוף ברזל קפוץ
מכה בי ללא רחם. עוד קצת אלימות, עוד פחות אהבה, ועוד קצת אמת
גדולה.
אמת היא לא מוגדרת כפי שאנחנו רוצים, היא פשוט מין קיום מסריח
ונפלא בעת ובעונה אחת. חדשנות ראשונית, פיזיקלית גרעינית,
מכניקת קוונטים סטטיסטית יחודית, בהתאם למצב הבולט שהכל כבר
היה כאן, גם אם שום דבר לא.
לפעמים מזיינים את השכל
לפעמים זה רק קיטש