אגלי זיעה
מבצבצים מבעד
למסיכת העור
המתוחה היטב,
מעל שארית התקווה
שנטמנה בשלהי המציאות
בעודה נאחזת ברסיסי החלום
הממאנים להגיע
ולהמטיר עליה
מטר של חמלה.
טיפות מלוחות
מחליקות במורד
הגבעות החלקות
המסתירות היטב,
את נפשה המצולקת
החרוכת קמטי זמן
אשר עוצרים בעדה
מלמצוא את
קרני האושר
שנלכדו אי שם
בין הדעת לרגש.
דמעות כואבות
חודרות מבעד
למסיכת העור
הקרועה לגזרים,
מרפאות את שקרה
את נשמתה התמימה
אשר שוכנת
בקו המפריד
ביו מים למים
שם אוויר זך
תנשום לעד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.