כשהייתי קטנה אמרתי לאמא שאני רוצה להיות נערת גומי, כזאת כמו
בקרקס, שיכולה להתקפל ולהתגמש ואפילו לשים את הראש בין
הרגלים.
ואמא לקחה אותי ברצינות. היא אפילו שלחה אותי לחוג התעמלות
קרקע ואם אני וכרת נכון אפילו פעם אחת זכיתי באליפות מחוז
העמקים
אפילו שזה סתם לא אומר כלום, אני התגאתי בעצמי ועד היום נשארה
לי המדליה.
עכשיו אני גדולה, אני עורכת דין חשובה בת"א, אני מייצגת
נאנסות,חסרי בית, נשים מוכות ופנמיסטיות רציניות.
לפני כמה חודשים באה אליי נערה עם גוף די חטוב ופנים לבנות.
וביקשה להגיש תביעה נגד קרקס שבו היא עבדה וכששאלתי אותה מה
היא עשתה בקרקס היא אמרה לי שהיא נערת גומי.
קינאתי בה כל כך ולא היה לי אכפת.
אמרתי לה שאני לא מייצגת חלומות ילדות שלא התגשמו.