כשהשחר הגיע, כשעלתה החמה,
כשקרן שמש ראשונה אותי חיממה,
תרמילי היה על גבי, מקלי בידי,
שמתי כובעי ויצאתי למסעי.
ציפורים מצייצות על העצים,
ואני שורק לי מנגינת נדודים.

ואני הולך לי שוקע במחשבות,
לא על לאן אלך או מה לעשות,
אני לא מחליט ככה החלטות,
אלא רק כשאני מגיע למקומות
שבהם נתקלים בבעיה, קטנה או גדולה,
וצריך לחשוב איך לצאת במהרה.

אבל עד שאגיע לפרובלמה קשה,
אחשוב לי על מה שקורה וקרה,
אשתדל לא לחלום על העתיד,
או לשקוע בפנטזיות כמו תמיד,
כי הטיול נועד בשביל זה בדיוק,
בשביל לשכוח מהבעיות ולהישאר עסוק.

ואני עובר לי בגיא ועל ההר,
מגיע לכל מקום שלי הוא זר,
מנסה לגלות דברים חדשים,
ובינתיים מזמזם שירים אהובים,
ואחזור רק כשארגיש עייף ובודד,
ואת תחכי לי, לאהובך הנודד.