אני לא אוהב אתכם בכלל.
אני פה כי משעמם לי. ולא, אני לא סומך עליכם.
בכלל

וכן, לפעמים קשה, קשה מאד, ובא לי להרים טלפון ולהוריד מגנים
וחניתות אבל תמיד שזה קורה לי אני נזכר בך. הראשונה שהגיעה
עמוק וצבטה בעדינות מירבית איפה שכואב.
לא אני לא אשכח ולא אסלח ולא ארחם ולא תתקרבי אלי שוב.

מילים חזקות מאחד כמוני.


(אבל אפילו כאן, איפה שלא מכירים אותי ולא רוצים, עדיין קשה
לומר או אפילו לכתוב כמה אני מתגעגע. וכמה רוצה. זה כמו לתת
למישהו טעימה מהטוב וישר להסתיר. זה לא הוגן. נקודה.)