אמנם, יקירי, אני איתך עכשיו, ואמרתי שאני
מחבבת אותך- מה שנכון, אך איני רוצה אותך. איני
חושקת בך.
אתה מוכרח להבין שזה לא אישי, ואולי זו הבעיה-
שזה אף פעם לא היה אישי, וזה לא נגדך. מילים אלו שאני
אומרת לך עכשיו אינן באות בכוונה לפגוע בך, כי אמרתי
שאף פעם לא אפגע בך כמו אחרות שפגעו, ואת זה אני
מנסה לקיים. אני אומרת לך את זה בגלל שאכפת לי ממך,
בגלל שאמרתי שאהיה כנה איתך ובגלל שאמרתי שאם אי
פעם יבוא אדם אחר, אתה תהיה הראשון שאודיע לו, וזה
מה שאני עושה עכשיו.
כשהתנשקנו, לא הרגשתי להט. לא הרגשתי ניצוץ
ולא הרגשתי אותך. כל זה לא קשור אליך, אלא אל עצמי
בלבד, למרות שזה רק אתה שנפגע משפגעתי בך ולמרות
שזו רק אני שנפגעת כי אתה לא מבין. אני כל כך מצטערת.
כשהתנשקנו, לא התמונה של דמותך היתה לי בראש, אלא
תמונה אחרת. כשנגעת בי, לא עליך חלמתי והרגשתי, אלא
שהחלומות ורגשות שלי היו מכוונות בדרך אחרת שאינה
קשורה אליך. אני כל כך מצטערת. כשעשינו אהבה, לא
שמתי לב אליך אלא אל הסדק בתקרה ולא התרכזתי בך
אלא במה שאני צריכה לקנות מחר, ולא נאנחתי בגללך
אלא בגלל מי שהיה בראשי וקיוויתי שאתה תהיה, אבל
אתה לא. אני כל כך מצטערת.
ברך אותי כי חטאתי במחשבות לא טהורות
ונאמנות. סלח לי כי כפרתי על כך שהולכתי אותך שולל  
עם הרושם המוטעה שאני אוהבת אותך כמו שהיית    
רוצה שאוהב, במקום איך שאני אוהבת אותך באמת-    
וזה המון.  
אז אמנם, יקירי, אני איתך עכשיו, ואמרתי שאני
מחבבת, ואף אוהבת אותך- מה שנכון, אך איני רוצה
אותך, איני חושקת בך. אני חושקת בה.