אני כותבת את הסיפור הזה כי אין לי עוד מה
לכתוב. אין לי עוד מה לכתוב כי לא נשאר לי כלום. פשוט,
כלום. כל מה שנשאר לי זה הסיגריה הזו שמישהו אדיב
ברחוב עכשיו הביא לי, וגם היא עומדת להיגמר.
חיים הם כמו סיגריות שאנשים ברחוב מביאים
לך. לפעמים טובים ואיכותיים, לפעמים מסריחים.
לפעמים מלווים בבני זונות, ולפעמים הם באים עם אנשים
נחמדים שבדרך כלל נעלמים אחרי שתי שניות. לפעמים הם
כואבים, שורפים, ומשאירים כוויה, מה שבדרך כלל
משאיר גם צלקת, כמו בחיים.
אני אוהבת סיגריות, הן עושות לי טוב, למרות
האלמנט ההרסני שבזה, אבל חיים אני לא אוהבת. אני
באמת צריכה להפסיק לעשן, אני יודעת, כמו שאני צריכה
להפסיק לחיות, אבל לא נראה לי ששני הדברים האלו
עומדים לקרות מתישהו בעתיד הקרוב.
קיבינימט, נגמרה לי הסיגריה. אני מתגעגעת
אליה. אני מתגעגעת אליה כי אין לי למי להתגעגע. אין לי
על מי לכתוב. אין לי למי לכתוב. לכן אני כותבת את
הסיפור הזה. חבר שלי עכשיו שלח לי הודעה, כתב שהוא
מתגעגע אלי. חמוד. גם אותו לא נשאר לי. הוא רוצה
שאפסיק לעשן. אני רוצה להפסיק לחיות. העט הזה רוצה
להפסיק לכתוב. לא מקבלים תמיד מה שרוצים.
אני אומללה. אני כבר לא כותבת טוב, אני יודעת.
אני מעשנת יותר מדי, אני יודעת. אני עייפה, אני לא
מקבלת מספיק שעות שינה, אני יודעת. אבל אני בסדר,
באמת, וגם אם אני לא, זה בסדר, כי אין מי שידאג לי, וגם
זה בסדר.
ההוא מהפסקה הראשונה דאג לי לשניה. החזקתי
את הסיגריה ביד שמאל, כדי שאוכל לכתוב ונפל לי אפר על
האצבע, מה שכואב. לא יחסרו לי צלקות מסיגריות. על
זרוע ימין מהראש של סיגריה של חברה שלי. על האצבע
מהאפר של סיגריה אחרת. הוא דאג לי. אני שונאת לעשן
ביד שמאל.        
איזו חמודה. עכשיו ביקשתי מאיזה מניאק כאן
סיגריה שלא היה מוכן לתת לי, ואיזו מישהי כאן שמעה
שביקשתי, והביאה לי אחת, סתם ככה. אני אוהבת לשבת
כאן, על המדרגות, מחוץ למק'דונלדס, איפה שכל
ה"פריקים" יושבים. ההוא האדיב הביא לי עוד כמה
סיגריות, סתם ככה, ואמר שאני חמודה ושמגיע לי, אפילו
בלי נסיון להתחיל איתי. גם הוא חמוד.
ההוא שאל אותי על מה אני כותבת כל כך הרבה,
ואמרתי לו שעל "הסיגריה האחרונה", והוא צחק ואמר
שממה שהוא רואה זה די אירוני שאני כותבת את זה.
אשכרה. כמו ש"דיאטות תמיד מתחילות מחר", כך גם "כל
סיגריה היא הסיגריה האחרונה, באמת!". כך גם כל פעם
שגיא מבקש ממני טובה ) מציצה, וכו' ( זו הפעם האחרונה
שהוא מבקש )או יותר נכון- דורש, כי "מבקש" זאת
אומרת שזה בהסכמתי ( גיא היה מעורב בתאונת דרכים
ונכון לעכשיו בתרדמת, ויותר מזה אני לא רוצה לדבר, כי
כמעט ונגמרת לי הסיגריה הזו, וכדי שאוכל לדבר על
הנושא, אני צריכה לפחות כמה סיגריות, אז עזבו.  
אז אני רוצה שתבינו שלכן אני כותבת את הסיפור
הזה כי אין לי עוד מה לכתוב. אין לי עוד מה לכתוב כי לא
נשאר לי כלום. פשוט, כלום. כל מה שנשאר לי זה הסיגריה
הזו שמישהו אדיב ברחוב שוב הביא לי, וגם היא עומדת
להיגמר לי. הסיגריה שלי. הסיגריה האחרונה.