חיימון האוגר שלי ואהובתי נטע החליטו לעשות יד אחת כנגדי.
לא ציפיתי לזה בכלל, אבל יום אחד קמתי בבוקר, ובין צחצוח
השיניים והקפה של הבוקר הבחנתי כי הכלוב של חיימון פתוח וכי
נטע לא בבית.
ידעתי שנטע כועסת על אירועי הערב הקודם אבל לא ציפיתי שהיא
תערב את חיימון בכל הסיפור.
אני ונטע ביחד כבר שנה ושבעה חודשים, וחיימון נכנס לחיינו ביום
ההולדת שלי לפני כחודשיים כמתנה מאחי הקטן.
בתחילה היה נדמה כי חיימון ונטע לא ממש הסתדרו, היא מהנשים
הנקיות וההיגייניות וחיימון אהב דווקא לעשות את צרכיו ישר בתוך
הנסורת ללא כל התחשבות בריחות הנעימים שהפיץ ברחבי הסלון
שלנו.
אבל עם הזמן נטע החלה להתאהב יותר ויותר ביצור הקטן, הוא הצחיק
אותה כשרץ על הגלגל שלו, וכבש את ליבה במבט האוגר שלו בעיניים
בחומות הקטנות שלו.
בזמן האחרון, כל פעם שאמרתי משהו שלא היה לטעמה של הנסיכה היא
זרקה הערות כאלו שרמזו שהיה עדיף אם חיימון היה החבר שלה ואני
הייתי חיית המחמד שלהם.
ואתמול בערב אחרי שהערתי הערה סקסיסטית על הנהיגה שלה, היא
בילתה את הלילה בסלון, לצידו של חיימון.
אבל בכל זאת מי חשב שבסופו של דבר חברה שלי תחליט לעזוב אותי
לטובת אוגר?
כבר יצא לי לאבד בחורות במגוון דרכים אבל לאוגר שלי לא הייתי
מוכן לוותר, החלטתי להלחם עליה ולהשיג אותה בחזרה, ויהי מה.
התלבשתי במיטב מחלצותיי אפילו נעלתי נעליים ויצאתי את הבית
בחיפוש אחר מקום מסתורם של נטע וחיימון.
לא עבר זמן רב עד שהכתה בי המחשבה כי רמת- גן עיר גדולה ואין
לי מושג לאן יכלה נטע לקחת את חיימון.
החלטתי לקפוץ לקפה של יוסי ועל כוס האספרסו הקבועה שלי לנסות
ולפתור את העניין.
הקפה היה ריק מלבד לזוג פועלים רומנים שעישנו Time ושתו קפה
שחור, נכנסתי פנימה והתיישבתי בשולחן שלי, יוצא ראה אותי ומיד
סימן לי עם הראש את הסימן הגלובלי ל"כרגיל?"  הנהנתי את הנהון
ה"כן בטח" שלי והוא ניגש עם האספרסו וכוס המים.
יוסי התיישב בכיסא מולי בחיוך הקבוע שלו, וכנראה שראו עלי כי
מייד הוא שאל אותי אם קרה משהו.
שאלתי אותו אם הוא ראה במקרה את נטע והוא אמר שלמען האמת הוא
חושב שהוא ראה אותה בזמן הפתיחה בבוקר עוברת ברחוב, אבל הוא לא
בטוח .
הודתי לו, שילמתי, התלבשתי ויצאתי.
היה יום סתיו רמת- גני טיפוסי, ברחוב עברו מעטים וכולם מיהרו
להם בתוך מעילי הרוח ובין העלים.
הכנסתי את הידיים לכיסי המעיל שלי כדי להתחמק מהרוח כשלפתע
הרגשתי משהו בתוך הכיס השמאלי, הוצאתי את היד וראיתי כי אני
אוחז בפתק מקופל בקפידה.
פתחתי את הפתק במהירות ומיד הבחנתי כי זהו אינו כתב ידה של נטע
,"היא אצלי, אם תרצה לראותה בחיים, פגוש אותי בארבע ורבע במחסן
הנטוש ליד הסופר" ולמטה חתימה... "חיימון".
לקח לי שלוש וחצי דקות להתאושש מההלם, לא ידעתי אם לשמוח על זה
שנטע לא עזבה אותי או לדאוג על זה שחיימון חטף אותה.
היו לי עוד חמש שעות עד השעה היעודה והמחסן הוא בקושי חמש דקות
הליכה, הייתי חייב לחשוב על תוכנית.
חזרתי הביתה התיישבתי בכורסה שלי עם המדף לרגליים, והתחלתי
לחשוב, אבל במקום לדון במה עושים תהיתי במשך שעתיים למה? ואיך?
חיימון חטף את נטע שלי.
צלצול הסלולרי שלי החזיר אותי למציאות וראיתי כי השעה כבר
שתיים, זו הייתה בת דודה שלי שאמרה שהיא ברמת גן הערב ושאלה אם
אני רוצה להיפגש לאכול משהו, עניתי שנראה כבר בערב וניתקתי.
חזרתי לכורסא אך הפעם הייתי מרוכז בתוכנית הפעולה והאמת הגעתי
למסקנה שזה לא יהייה מסובך מדי לשחרר את נטע מידי האוגר כי הרי
הוא בסה"כ בגובה של ארבעה ס"מ.
הלכתי למטבח, שתיתי לי את בקבוק הגולדסטאר האחרון מהמקרר אכלתי
את שאריות הפסטה מאתמול ועישנתי את הסיגריה, כרגיל, בכסא שליד
החלון.
הגיעה השעה לעשות את דרכי אל המחסן, לבשתי את המעיל בחזרה,
לקחתי את המשקפי שמש הישנות שלי, סתם כדי להרגיש קשוח, ויצאתי
לדרך.
עברתי ליד הקיוסק, קניתי קופסא ווינסטון חדשה ומצית ירוקה,
הדלקתי לי סיגריה והמשכתי לכיוון הסופר ואחרי שש דקות כבר
הייתי מול הכניסה למחסן.
שאפתי מלוא הריאות אומץ וצעדתי בצעד בוטח אל דלת הכניסה של
המחסן, הצצתי פנימה דרך חור המנעול וכשלא ראיתי שום דבר, פתחתי
את הדלת וזו מצידה השמיעה חריקה כמו שרק דלתות מפח יודעות
להשמיע.
הצעד שלי כבר היה פחות בוטח כשצעדתי אל תוך המחסן, בפנים היה
חשוך אבל הצלחתי לשמוע את אנחותיה של נטע מגיעות אלי מצידו
הרחוק.
חיכית קצת שהעיניים שלי יתרגלו לחושך, וכשהתמונה החלה להתבהר
ראיתי מרחוק את דמותה של אהובתי נטע.
התחלתי להתקרב בחשש, אומנם לא ממש פחדתי, אחרי הכל מדובר
בחיימון והוא בסך הכל אוגר, אבל עדיין הסיטואציה כולה גרמה לי
לחששות.
התקרבתי לעבר הדמות המטושטשת, וכשהגעתי למרחק חמשה מטרים ממנה,
ראיתי כי נטע קשורה בחבלים וחיימון עומד על ראשה, אקדח בידו
מכוון את המצח שלה, והוא צעק בקול צווחני "עוד צעד אחד, אני
יורה בה", קפאתי במקום והתחלנו לנהל דו שיח.
חיימון אמר שהוא רוצה את המפתחות לפז'ו, את הדירה לעצמו ושאני
ונטע נגור בכלוב בסלון.
הבטתי בפניה המפוחדות של אהובתי ושקלתי את צעדי בזהירות כשלפתע
קרן אור חדרה מבעד לתקרה והחלה יורדת לכיוון נטע וחיימון.
כשהאור הגיע אל פניה של אהובתי היא הגיבה במצמוץ מוזר בשפתייה
ומיד לאחריו התעטשה בקול כשהיא מעיפה מפיה את פיסת הבד וחיימון
ניטח מראשה הישר אל ריצפת הבטון שלפני.
לא חשבתי הרבה ומיד שלחתי את רגלי השמאלית עם הטימברלנד שלי
ומעכתי את האוגר הקטן, הוא השמיע ציוץ אוגרי קטן, ומת.