[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הכל החל בימים אלו. מול ביתי, במרכז השדרה העירונית, שותלים
כעת במרץ רב, שתי שורות דקלים, תמירים וישרים, גבוהים ומלאי
הוד ותפארת.
מחפר בינוני בגודלו מכין את הבורות, ובעזרת מנוף מתנייע
מוכנסים דקלי הענק פנימה ונשתלים בעומק של יותר משני מטרים
באדמה.
ניגשתי אל מנהל העבודה.
"יש לך גם מכונת זמן"? שאלתי במפגיע.
"מאיזה סוג אתה מבקש"?
"כזה שיכול לקחת אותי ביחד עם המחפר הנחמד שלך 42 שנה אחורה
בזמן", עניתי.
"בדיוק 42 שנה? מה יש לך שם"?
"נו, אני יכול אפילו לציין את התאריך שבו אני רוצה להתחיל
בדיוק."
"יחד עם המחפר?"
"כן, רק תלמד אותי להפעיל אותו".
"בסדר, אין בעיה"!
"אז יש לך ספינת זמן שכזו?"
"למען האמת יש לי בדיוק מה שאתה מבקש. זו ספינת זמן יחידה
בעולם, אין עוד כמוה. בכלל אין ספינות זמן בעולם, רק זו. אבל
אצלי היא מונחת במחסן כבר כמה שנים טובות ואין לי מה לעשות
בה".
"יופי", שמחתי, "אז תוכל להשכיר לי אותה לכמה זמן"?
כן בוודאי, אבל את המחפר אני צריך בחזרה מחר בשבע בבוקר, כאן
במקום"!
"טוב אדוני, אני שמח. תקבל את שניהם בחזרה בכל שעה שאתה מבקש.
אני מבין שספינת הזמן יכולה להחזיר אותנו לכאן בכל רגע נתון,
נכון?"
"למעשה כן, זוהי התכונה המרכזית שלה. תגיד לי, אתה מתכוון לקחת
אתך עוד נוסעים?"
"לא כעת, אבל יתכן שאתעניין במסע נוסף אחר".
"ולשם מה אתה צריך את המחפר כעת, אחורה בזמן"?
"אהה, עלה בראשי רעיון. לפני 42 שנה לערך, ליתר דיוק באמצע
נובמבר 1960, התגייסתי לצה"ל והייתי לטירון מסכן בפלוגת
טירונים בצנחנים. באותם הימים, נוהג רווח היה בידי המפקדים
שלנו, להעניש אותנו על כל דבר, קטן או גדול, לא משנה מהו.
עם קבלת הציוד במחנה הגדוד, נתנו בידינו, עוד לפני הרובים ושאר
פק"ל, רק את חפירה. זה הכל, אבל זה היה למעשה המקור לכל הצרות
והטרטורים.
עם בוקר, בעת המסדר, היה עלינו להציג בפני המם כף התורן, את
נקי ומצוחצח, מבריק וחף מכל שיירים של לכלוך ושרידי שומן
משחירים.
המפקד הרשע, היה מגלגל פעמיים את האום המתברג הקובע את זויתו
של האת, מכופף ומיישר עוד פעמיים, מעביר אצבעו על הציר או
ההברגה ומציג בפנינו אצבע מושחרת במידה שכמעט ולא נראית. אם
חלילה לא היה הציר משומן כראוי או עלו חלילה ג'ינג'ים על
המתכת, אוי לו לטירון, הלך הלילה לגמרי. השחרת האצבע, פירושה
חפירת בור מטר על מטר על מטר, החל מסוף אימוני הלילה. על הבור
להיות מוצג לפני המ"כ התורן, מחר בבוקר!
מה עושה השטן? זה הביא עלינו אדמת חמרה קשה כסלע צור. מקושים
לאין ספור היו חוזרים כל בוקר לאפסנאות כשקתותיהם שבורות,
וכפות ידינו כוסו שלפוחיות כואבות וצורבות עד שהתקשית לאחוז
אפילו בכף ובמזלג בארוחת הבוקר."
"באמצעות נוהג נפסד שכזה אמורים היו מפקדנו לאלף אותנו בינה
צבאית ודעת". "בחורף ההוא", המשכתי לספר, "היה קשה, קר וגשום.
לא היה זה תענוג גדול לעסוק בלילות, לאחר האימונים, ובין מסדרי
הלילה עם המיטות במגרש המסדרים, בחפירה נוקשה".
"כעת, כשאני רואה את המחפר הזה שלך, כיצד ברגע הוא מכין בור,
אני רואה בעיני רוחי, את עצמי חוזר לאותו זמן, ומכין מדי לילה,
תוך דקות ספורות את הבור שלי, ויכול ללכת לישון".
"אז רק בשביל לסדר בדיעבד את המ"כ שלך אתה רוצה לעשות את כל
המסע הזה בזמן, לתקופת הטירונות שלך לפני 42 שנה"? תהה מנהל
העבודה החביב.
"לא, כמובן שלא", עניתי, "יש לך מושג כמה מוכנים יהיו לשלם
הטירונים האחרים בשביל לקבל בורות מן המוכן? אפילו לירה אחת
לבור כל אחד, ואני יוצא מהטירונות הזאת עם חשבון בנק שמן. בכל
חופשה או "אפטר" אני עובר בבנק, מפקיד את שק הלירות בחשבון
ומצמיד למדד או לדולר.
כמובן שאצטרך בדרך החזרה בזמן לעצור מספר פעמים בשביל להמיר את
הלירות לשקלים, ואחר כך לשקלים חדשים, אבל תאר לעצמך את
החיסכון הענק שאצבור עד היום. לא יהיה לי שום קושי לשלם לך את
השכירות עבור הציוד".
מנהל העבודה נראה מהורהר.  חשב כמה דקות ואחר אמר לי: "מה דעתך
שאצטרף אליך? הנה אני אפעיל את המחפר, ואתה תעשה את העסקים.
נהיה שותפים. מתאים לך"?
"נשמע טוב"!
"אז מתי אנחנו יוצאים לדרך? אפשר בסוף יום העבודה של סוף
השבוע"?
"יאללה קבענו"!
המבצע התנהל כמו שעון שוויצרי משומן. מתחם פלוגת הטירונים שלי
התמלא בורות נהדרים במידות מדויקות למרבה פליאת המפקדים. אלו
לא הצליחו להבין כיצד זה הבורות מופיעים כמצווה, הטירונים
בבוקר רעננים, שמחים וצוהלים, ידיות המקושים נותרות שלמות ואף
ידינו נותרות נקיות משלפוחיות.
טוב הם לא פתרו את החידה. ראיתם פעם מ"כ טירונים שקם בלילה
לראות כיצד חופרים חניכיו את בורותיהם? לא ראיתם! אין דבר
שכזה. המ"כ צריך לישון בלילה, מחר בבוקר עליו להיות רענן
וערני להמשך טרטור טירוניו, נכון?
הבעיה שנוצרה הייתה רק זו שהבורות התרבו בקצב רצחני. עד כה,
ידענו שעלינו לסבן את המפקדים. הם לא כל כך יודעים מי קיבל
עונש בור ומי לא, ובודאי שאין להם מושג היכן בורו של כל אחד.
אז יש בורות רבים בשטח, בחר לך בור כלבבך בבוקר והצג אות בפני
המ"כ. הסיכון קטן ושווה לקחתו. אלא שמרגע שכל הטרחה מסתכמת
בתשלום לירה אחת לבור, גם הסיכון שוב אינו שווה, וכך התרבו
הבורות עד לכדי אינפלציה של ממש.
היינו פלוגה לדוגמא. אין מה לדבר. משהתחלף לו הרמטכ"ל באותה
תקופה, ועל צה"ל הופקד חיים לסקוב, ירדה הוראה חד משמעית, אין
עוד להעניש בחפירת בורות. סוף, אין זה יאה עוד, אסור לטרטר
כך.
אז מה, לא יטרטרו? קדחת, אסור לחפור בור? יופי, יש יעד מבוצר!
"אתה תחפור ותעמיק מכאן עד שם, ואתה בהמשך, עד..." והמ"כ
למיטה.
בבוקר, הפלא ופלא, היעד המבוצר חפור לעילא ולעילא. ממש להתפאר.
נו את המחפר היה צריך רק להסתיר עד הלילה הבא, אבל מה הבעיה,
נכנסים למכונת הזמן, קובעים את הלילה הבא בסקאלה, והופ אנחנו
שם וממשיכים כך עד סוף הטירונות.
אז זהו, חזרנו הביתה. המחפר יקבל טיפול טכני כנדרש ואני כבר
מתכנן את המסע הבא.
נפרדתי לשלום ממנהל העבודה. חשבון הבנק שלי היה מלא לעייפה,
וגם הוא עשה בוכטה נאה. שותפים או לא?
אבל הכסף יישאר בינתיים בבנק. רעיונות נוספים נראו לי כעת
מושכים הרבה יותר מחופשה על חולות הזהב בבהייה או בקריבים.
אכן הרעיון החל מתגבש. אני אזמין מספר חברים להצטרף אלי למסע
בלתי שגרתי. מסע אל מחוזות התנ"ך.
בערב, קפצתי כהרגלי אל המועדון השכונתי שלנו. יש לנו מעין
קבוצה חברית נעימה, לא כל כך מלוכדת, אבל מלבד הבילוי במועדון,
אנחנו מוצאים עניין משותף בנושאים מגוונים. הקבוצה שלנו באמת
לא כל כך שגרתית. מין חברותא שכזו, בה עושים ביחד דתיים,
חילונים וחרדים, בלא המטען המפריד והמפלג שמצוי לרוב בין חברי
קבוצות דומות.
חשבתי לי, אז מה מושך יותר מאיזה סיור, טיול מעניין אחורה
בזמן, אל אותם מחוזות שבתנ"ך עליהם אנחנו מרבים להתווכח
ולהתדיין.
הרעיון התקבל בהתלהבות נדירה. הקיץ כבר החל, רבים כבר מבלים
בחופשה, אז הבה וניסע.
יש המון אתרי זמן שאפשר לבקר. היכן להתחיל, זו השאלה היחידה.
אבל רגע, כיצד נגיע למחוזות חפצנו? הרי לא תעלו בדעתכם שאתם
יושבים בתוך ספינת זמן, משקיפים החוצה דרך החלון כשעל שלטי
הדרך החולפים ומציינים בפירוש: "כעת אתם נמצאים בתקופת יציאת
מצריים", "כאן זה זמנו של הסנה הבוער ואיננו עוכל", "כאן רחוב
שמשון הגיבור, כעת הוא מצית את זנבות השועלים" וכו'. זה לא
עובד ככה, נכון? אז איך זה הולך? יש לנו בעיה.
בספינת הזמן שלנו יש סקאלה של זמן. צריך רק לכוון היטב וללחוץ
על הסוויץ' ופוףףף, אנחנו במסע.
בסדר, אני חושב ביני לביני, הנה יש לנו במועדון כמה מומחים
למחשבים, שהם גם מומחים לתורה. יופי, נטיל על ידידינו ירדן
ושאולי להכין עבור כולנו, בסיס נתונים הכולל את הזמנים
המדויקים של אתרי הזמן שאנחנו רוצים לבקר, ונתאם זאת עם סקאלת
הזמן של הספינה. כעת ניקח אתנו איזה לאפטופ לא יקר, נכניס את
הנתונים לתוכנה פשוטה וקדימה, נקבל סקאלה ממוחשבת של אתרים
ואירועים על המסך ככל שנתקדם (או ניסוג) בזמנים.
ספינת הזמן שלי אינה גדולה די לכל חברי המועדון. על כן צריך
לחשוב היטב את מי להזמין? בין החברים החילוניים אני ארצה לראות
את אריה בוודאי, את יוחנן, את מישקה, אותי בעצמי כמובן, את
דליה ורמי ואפי ומשה מצליח, ומי עוד? שלא אשכח חלילה חברה
טובים במיוחד.
נקבל בברכה חברינו הדתיים והחרדים, את שאולי ואת ירדן כמובן,
נזמין לטיולנו גם את תמרה הג'ינג'ית הסוערת, את דוד ויעל
ואורית ואת שירה. יסלחו לי שאר חברי המועדון. אין יותר מקומות
פנויים. אינני יכול לקחת את כולם בפעם אחת.
אבל שרגא, מדריך הטיולים הנאמן שלנו, זכויות רבות לו מכדי
להשאירו בחוץ. איש לא יסלח לי אם לא אזמין אותו כמובן. בלעדיו
יחסר הטיול את הרוח הגבית שלנו, שדוחפת אותנו תדיר לטייל
ולהמשיך, פעם אחר פעם.
אז כמובן ששריינתי מקום של כבוד לשרגא. כעת, הבה ונתכנן לעצמנו
טיול על הכיפאק.
ישבנו כבר כולנו יחד בספינת הזמן שלי, והגיע הזמן להכריז: מי
מציע ראשון אתר? החברית התחבטו. טוב אתם מתביישים, אמרתי, אז
אני מציע. בואו ונראה איך רחב מארחת, מה דעתכם?
לא, לא חשוב סדר הזמנים, בכלל לא חשוב. יש לנו ספינת זמן. ניסע
בחדווה קדימה ואחורה בלי חשבון. אל תדאגו אפילו לדלק, יש לנו
סוללה סולארית לכל מקרה!
לא רוצים להתחיל אצל רחב? למה? אהה לא יאה, יש לנו חברים
שהצנעה מנת חלקם, בסדר. רוצים לראות כיצד יעקב אבינו קונה את
הבכורה מעשיו בנזיד עדשים? כןןןןןןןן, נהדר, אולי נוכל אפילו
לטעום? ומה דעתכם שאחר כך נבקר אצל סולם יעקב? נכון זה רק
חלום, אבל נוכל לראות היכן בדיוק, איזו אבן מונחת למראשות
אבינו!
רגע, רגע, נכון אנחנו שוכחים את הנימוסים. אולי כשנבקר אצל
אבותינו, בני עמנו מאז, יש להתנהג כאורחים, נכון? אם כן, בואו
ונחשוב אילו מתנות יפות אפשר שנביא אתנו.
ערכת כלי איפור, אורית? באמת? על מי חשבת בבקשה? על רחב כבר
ויתרנו הרי, לא נבקר אצלה. בת שבע? נהדר, באמת מתאים, כלי
איפור משובחים לאשת המלך דוד, יפה, מכובד. אני אישית הייתי
מקדים קצת, אולי נצטרף קודם אל דוד המלך על הגג, כן בדיוק,
נכון, מחזה מרהיב על הגג שממול, אחר כך יהיה מתאים להביא לה גם
קרם לחות, הלא כן?
לא, לא, תשתוק אל תמשיך. לא, הם לא השתמשו בזה אז, דוד לא
השתמש, הוא אוהב ילדים.
לי יש הצעה טובה, השמיעה יעל את קולה. תשמעו, ניקח אתנו כמה
חבילות של קופסאות גפרורים, כן נכון, גם כמה מציתים עם גז.
יופי גם כן נכון? וגם נרות. בתקופת התנ"ך עוד היו קשיים רבים
בפני האנושות להדליק אש. אין מתנות יפות מאלו.
אבל אפשר להביא גם קצת קופסאות שימורים, נכון? מישקה זרח מרוב
התרגשות.
בוודאי!
מה ניקח? מנות קרב?
זה רעיון לא רע בכלל, היום יש בהן מגוון נהדר של מזון משומר,
אבל לא צריך דווקא, יש בסופרים המון שימורים מכל הסוגים!
כלומר?
תירס ולוף? אפונה ופלחי אשכוליות?
לא, לא רק, יש סרדינים וטונה, זיתים ומלפפונים כבושים, חומוס,
לפתנים...
איי לפתנים, איך אני אוהבת ליצ'י, קפצה גליה, באמת ואננס
ואגסים ומישמש.
טוב, טוב, שכל אחד יעלה בדעתו משהו ויביא איתו. כדאי גם לדאוג
לעצמנו לסנדוויצ'ים לדרך. תזכרו, לא נמצא שם קיוסקים
וסופרמרקטים. לא כדאי לסמוך על מה שניתן לקנות בתקופת התנ"ך
תמורת קופסת גפרורים. מגוון המזון לא היה מי יודע מה, באותם
ימים.
לכמה זמן צריך להכין את הסנדוויצ'ים? נשאלתי במפגיע, שלא נצטרך
לחזור באמצע הטיול רק בשביל אוכל.
לא חשוב, ניתן קפיצה למשתה אצל אחשוורוש ונאכל בכיף.
אוקיי חברה, הכרזתי, קדימה, לעלות לספינה, אנחנו יוצאים.
רגע, רגע, מי הקפטן? מי הקברניט, מי מחליט לאן נוסעים? נערוך
הצבעות?
אולי, אם יהיה צורך. אבל הקברניט הוא בעל הספינה! זה אני
במחילה!
שאולי, שים ידך על גלגל הזמן, קבע יעד ו- Push the button.
לאן?
בואו ונצפה במשה רבנו במעמד הסנה הבוער, אמר יוחנן.
למה להתחיל דווקא שם? התעצבן ירדן.
אני רוצה לבדוק איזו תיאוריה, בבקשה.
איזו תיאוריה, על מה אתה מדבר?
נו, על זאת של פון דניקן, זוכרים? שאולי היו אלה חייזרים
מפותחים ששתלו לו שם איזה צלופן אדום כתום סביב לסנה, עם כמה
נורות חשמל, והחביאו רמקולים שם, כשהם מסתתרים מאחורי סלע
בקרבת מקום, אחרי שהחליטו לשגע את הבדואי המסכן.
ואתה מאמין בזה, זה הרי שטויות במיץ עגבניות! משה מצליח היה
זורק כך מדי פעם הערות ארסיות.
אני לא צריך להאמין, בשביל זה הרי יצאנו למסע, כדי לראות,
להיווכח!
טוב בסדר, בעצם למה לא? יהיה לנו כבוד גדול להימצא במעמד הגדול
הזה!
נכון, ואולי נשמע את קול האלוהים בעצמנו? יכול להיות ירדן?
אני כאן נוסע כמוכם ולא על תקן פרשן! רק על תגזימו, בסדר?
מה אומרת סקאלת האירועים שאולי, היכן אנחנו?
באזור, אבל צריך למצוא בדיוק, באמת לא חשבתי שיהיה כל כך קשה.
במקורות אין נ.צ מדויק של זמן וגאוגרפיה, אבל נגיע, יהיה בסדר,
אני שולט היטב.
אנחנו עוצרים. מספר גמלים רועים במדבר סיני. שקט מסביב. אף נפש
חיה. אי אפשר פשוט לרדת ולשאול. לאריה יש משקפת שדה רחבת זוית.
בודקים. יש איזה סנה בקרבת מקום? לא! כרגע אכל אחד הגמלים את
הסנה האחרון, נשארו רק קוצים!
ניסע עוד קצת?
כן!
נוסעים.
אני רואה משהו בוער!
איפה ג'ינג'ית? באיזה כיוון?
שם קדימה, בחיי.
יש שם גם אנשים? את רואה גם את משה?
לא, קשה לראות, יש אבק, תביא רגע את המשקפת אריה.
בבקשה תמרה, בבקשה.
תביטו לשם, מצביעה הג'ינג'ית, לשם... רמי, דליה, בכיוון שלכם!
לא, זו רק סתם מדורה של בדואי. רוצים לרדת ולראות מקרוב?
לא נראה לי שזה יכול להיות משה.
למה, איך לדעתך תכיר אותו, רמי?
תשאלו את שרגא, אני לא יודע, אני חדש בעסק. מה דעתך יובל, יש
למדע פתרון?
לא יודע, בחיי, זה לא השטח שלי! מישקה? מה אתה אומר? שאולי?
תשאלו את שרגא, בתור מדריך טיולים הוא בטח מעודכן יותר? נכון?

בסוף מצאנו. לא היו שם חייזרים. הכל ככתוב, רק שלמשה לא היו
נעלים להשיל מרגליו, היו לו סנדלי אילת בקושי.

אני מת לראות את "קריעת ים סוף". מצטרף אפי? מה דעתכם? ניסע?
מסכים, יאללה נוסעים.
איפה הים?
על זה יחליטו בעירייה.
עזוב זה לא סינמה גשש פה, תהייה רציני פעם.
אתם ממש צמאי דם, מה אתם רוצים לראות? את צבא פרעה עם כל
החיילים הסוסים והמרכבות טובעים בים? אולי גם תשירו? ומה יגיד
קדוש? "מעשה ידי טובעים בים סוף ואתם אומרים שירה"?
חכה, חכה, עוד לא ראינו ים, עוד לא ראינו יציאת מצרים ואתה כבר
אצל מרים? רטנתי.
בטח, מה אם חושבים, אתם יודעים כמה אפשר לקבל אצלנו תמורת תוף
מרים אורגינל? חסל סדר עבודה עד הפנסיה, מבינים?

המעבר בים סוף בחורבה היה מחזה מעורר התפעלות. מה זה מרשים, מה
שרואים בקולנוע לא דומה בכלל. איזה עוצמה, איזה הוד, עמוד
העשן, עמוד האש... משהו משהו...
תמרה, את סופרת? כמה יש לדעתך? אני לא רואה שיש משהו קרוב לחמש
עשרה מיליון, אפילו אם כל הערב רב. בקושי ימלאו אצטדיון אחד או
שניים, לא נראה שיש יותר. נכון רמי?
מסכים!
אז מה למדנו?
רק את זה שהיינו טמבלים לגמרי. אף אחד לא חשב להביא מצלמת
וידאו!
אפילו סתם מצלמה רגילה לא הבאנו.
אז מה עושים?
חוזרים הביתה ומביאים, מה יש? בינתיים יהיה לנו מעט זמן לעדכן
את הסקאלה. מסכים קפטן?
מסכים, אבל בואו ונחשוב היטב מה עוד כדאי לקחת, כעת לאחר קצת
ניסיון.

כשכבר נמצאנו בדרך בשנית, היו לנו גם מצלמות, גם מסרטות, גם
וידאו וטלויזיה ומחשב לעריכה. הכל. לקחנו אתנו גם נשק. מישהו
אמר שיתכן ונזדקק לו. רובה, אקדח. אנחנו יכולים להיקלע בטעות
לאיזו מלחמונת, לאיזו אינתיפאדה, השתוללות. לא ידוע איך יקבלו
את פנינו.
נגיד שנסע לראות כיצד דוד נילחם בגולית. ונגיד שנראה שכמה
אבנים הוא יורה ברוגטקה ומפספס, אז לא כדאי שנעזור לו מרחוק?
באמת, אני צלף לא רע, ממאה מטר אני מוריד את גולית בכדור
הראשון על בטוח.
מה אתה אומר? אתה הבאת, אני רואה גם חרב סמוראית. אתה מתכוון
גם לעזור לדוד לערוף את ראש הפלשתי?
כן, אם יהיה צורך, למה לא? אתם יודעים איזה חרבות מצ'וקמקות
היו באותו זמן? כתוב שחרבו של גולית הייתה גדולה וכבדה, נכון
ירדן, אבל דודו  לא היה כזה ג'אבר, עם חרב כזאת גדולה שבטח גם
כהה מאד, זה לא קל לערוף פלשתי ענק. תראה את החרב שהבאתי, חדה
כמו סכין גילוח חדש!
אוי ויי, אנחנו לא אמורים להתערב בהיסטוריה בכלל, על מה אתה
מדבר? כעס שרגא המדריך.
אריה בחייך...
לא רמי, שלא תעיז, בבקשה! שרגא, קפטן יובל, תגידו לו!  דודינקה
אתה מסתדר?
דוד מלך ישראל לא נזקק לעזרה, הוא הסתדר טוב מאד, ממש כמו
בסיפור, ואנחנו כבר רבים על האתר הבא.

אני רוצה לטעום מהמן, דליה שישבה בשקט עד כה התעוררה.
אני מעדיף שלו בתנור, הודיע לנו מישקה.
תעזבו, בואו ונראה את בנות יתרו, שמעתי שהיו חתיכות לא
נורמליות.
ואני רוצה להיות במעמד קבלת התורה בהר סיני, הרים שאולי את
קולו מעל האחרים.
יאללה, הוא צודק בואו וניסע לשם.
מי יודע למה עשו את עגל הזהב? צחק מישקה.
זה פשוט, לא שמעת? זה בגלל מרים אחות משה. מישקה היה במיטבו.
מה פתאום, אהרון ניצח על המלאכה, עמד ירדן על דעתו בדעתנות
אופיינית.
לא, לא, מרים זו ששרה: "אשירה לה' כי געה געה", אז מה רצית
שיעשו? חתול? ג'ירפה?
ירדן מתעצבן: כתוב גאה גאה, באלף, לא בעין!
יודעים, יודעים, אין לך חוש הומור בגרוש ירדן.
לא, לא בעניינים כאלה, זו מסורת קדושה ואתם עושים צחוק.
אבל שמחת להצטרף למשלחת המשותפת לא ירדן?
טוב, מצטער. אני אשתדל לא להתפרץ יותר.

בעת המעברים בזמן לא רואים הרבה מחלונות הספינה. אנחנו למעשה
יושבים כמו ביציע, תחת כיפה שקופה גדולה שמאפשרת לראות למרחוק.
הכיפה גבוהה ובדפנות חלונות שקופים שהאבק מטשטש לעיתים את
המראות. בכל עצירה אנחנו מנקים את החלונות מבחוץ, אבל תוך זמן
קצר, בעת הנסיעה הם שבים ומתלכלכים.
השמים נשקפים מלמעלה בצבע צהוב אדמדם. במעברי זמן גדולים
ומהירים, הכל בחוץ שחור. אין אדמה ואין שמים. אנחנו חשים
ריחוף, כמו בחלל.
קיימנו הפסקת שירותים, ומיד אחריה התחלנו מתארגנים לארוחה.
חברינו הדתיים עורכים תפילה. אנחנו בין הזמנים. אין בזמן הזה
אירועים מיוחדים. סתם עצרנו היכן שעצרנו לנוח מעט.
עד כה לא התערבנו בהתרחשויות אלא כצופים מרחוק. אנחנו לא
יודעים אפילו אם היה בידינו להחליף ממש מילים עם הדמויות בשטח.
האם הם ממשיות? אולי רק דמויות וירטואליות? אולי איננו ממש
נוסעים בזמן אלא צופים בסרט?

שמשון תפס כבר את כל השועלים שביקש. הוא התקשה להדליק אש.
הייתה רוח קיץ חמה, אבל האש סרבה להידלק. זרקתי לו קופסת
גפרורים מתוך הספינה. הוא הסתכל בה כחמור במרק פירות. מה זה?
השתפך מבט מבוהל על פניו עטורי הזקן כשמחלפותיו זרוקים לו על
כתפיו החסונות מגיעות עד תחתית מותניו.
קח שמשון, תדליק את האש!
מהההההההההה? מי אתם?
לא, זה בסדר, באמת, תדליק, זו קופסת גפרורים בסך הכל!
הבריון הביט בנו ולא הבין. הייתה לו ביד איזו עצם. נראתה כמו
איזה לחי חמור. אם אני זוכר טוב, אז זה הנשק האהוב עליו. צריך
להיזהר. שמשון לא אוהב התחכמויות.
נטלתי בידי קופסה אחרת, שלפתי גפרור והדלקתי. "רואה שמשון, כל
כך פשוט".
חיוך אהבלי התפשט על פניו המחוטטות מתחת זקנו. הרים את הקופסה
שזרקתי לו, חיפש ומצא כיצד לפתוח, הוציא גפרור ותקע בו מבט של
אההההההההה מה זה?
בלית ברירה ירדתי מהספינה ויצאתי אליו. בידי הקופסה שלי ואני
מוציא גפרור ומדליק. מושיט לו אותו בוער והוא: אההההה. "שמשון,
לא רצית להדליק את הלפידים שקשרת על זנבות השועלים"?
אההההההה!
פתאום נדלק לו האור בראש. לא, לא עכשיו. קודם אני צריך לדבר עם
דלילה. אחר כך לשרוף. מבין? זה לא היום בכלל.
אחלה, רק תזהר ממנה שמשון, היא תחתוך לך את המחלפות ואתה תאבד
את כל הכוח.
אל תדבר שטויות. מי אתם בכלל, אתם פלשתים? לבושים נורא מוזר.
מאיפה הגפרורים? אהההה תודה, יש לך עוד קופסה אחת? הסופרמרקט
שלנו באשקלון בשביתה השבוע, עד אחרי הבחירות להסתדרות
הגיבורים!

עזבנו אותו לפני שנסתבך. האהבל הזה עוד לא הצליח להבין איך
להדליק את הגפרור. אבל עם לחי חמור הוא מסתדר לגמרי לא רע.
יש לי רעיון. זרקה דליה מילה. בואו ונפגוש את אליהו הנביא.
בדרך לאליהו פגשנו את אלישע. הוא היה רכון על איזה ילד, מנסה
לעשות לו החייאה. סופת אבק רגעית השתוללה במין טורנדו קטן כזה
שמעלה אבק לכמה שניות ונעלם. אלישע, קרח כמו יול ברינר, היה
כנראה מאד אלרגי. מיד החל להתעטש נורא, פעם ועוד פעם ועוד . .
. איזה שבע פעמים לפחות.
הילד פקח את עיניו, הביט בהשתאות, החל לבכות ולצחוק גם יחד.
אמא שלו רצה מרחוק תפסה בידי אלישע ונשקה לו. אתה איש קדוש
אלישע, הצלת את הבן שלי, הצלת...
אבל לא כולם בשטח הסכימו. כמה ילדים התחילו לצרוח: הוא עושה
כשפים, צעקו, כשפים... בואו ונשרוף אותו, הנה, עלה למוקד קרח
שכמותך, עלה קרח!
איזה מזל היה לו לאלישע. היה שם יער לא גדול. בדרך כלל אין
הרבה חיות טרף ביער, אבל יום קודם היה שם מופע קרקס מדראנו,
שממנו ברחו שני דובים שהמאמן שלהם התאכזר אליהם יתר על המידה.
הדובים היו רעבים ונרגזים. הילדים ראו אותם, נבהלו והחלו
לברוח. אלישע ניטע על מקומו חרד ואינו מצליח להזיז אבר. זה היה
מזלו. הדובים כמו להקת כלבים מטורפים, פנו אל הילדים הבורחים
וטרפו אותם על המקום.
לא העזנו להרים את הרובה. ספינת הזמן שלנו עשויה חומרים רכים.
אם יפגעו בה הדובים, אנחנו לא חוזרים יותר הביתה!
יוחנן שלח יד במהירות ולחץ על הכפתור ואנחנו זזים במהירות.
אליהו, אליהו. נשמעו קולות בדרישה חסרת פשרות
מה אתם רוצים לראות? שאלתי.
אני רוצה לראות איך הוא עלה במרכבת האש השמימה. מישקה מעולם לא
איכזב, חוש ההומור המפורסם שלו היה ממש חיוני להצלחת הסיור.
ואני רוצה לראות איך הוא מנצח את נביאי השקר. דרש שאולי.
מתאים לך, יהיה שם הרבה דם. זוכר? ארבע מאות נביאי שקר, על
הכרמל? השחיטה הגדולה, בביצוע הסנטה קלאוס היהודי האורגינאלי?
צחק ירדן.
תשאיר לו כוס יין בפתח ובואו ונברח מכאן. "אליהו הנביא, אליהו
התישבי, אליהו הגלעדי, במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד. שבוע
טוב..." מוסיקה חברים!


אז מה, לאן עכשיו?
רגע, מה זה, היינו הרי רגע קודם במעמד הר סיני ופתאום קפצנו
קפיצת הדרך. איך זה, מישהו לחץ על הסטרטר בלי להודיע?
סליחה! רוצים לחזור?
כן בטח, מה חשבת?
חוזרים.

הר סיני לא נראה באופק. מה עם הסקאלה שאולי?
לא יודע, משהו משתגע כאן. בהתחלה נראה שאנחנו בדיוק במקום
ובזמן, אבל כעת הכל נראה שונה, מבולבל כהוגן. חסר לי כאן איזה
מאמר שאני כבר לא זוכר בדיוק, איזו ציטטה מאת חכם ידוע בדבר
ניהוג הדברים האלו. אבל רק רגע, הכל יסתדר, תביאו לי את
הלאפטופ. נראה אם נמצא את המאמר באינטרנט.
אתה מצליח שאולי?
לא, יש בעיה עם ההולכה, אני לא מצליח להתחבר אל הספק עם
הלאפטופ הזה.
איך זה?
נראה כאילו בכלל אין קו. אין קשר.
אז מה עכשיו?
מי יודע? קפטן, מה עושים?
נמשיך לחפש. נעשה כדברי ליפא העגלון. "צריך למתוח המושכה וקצת
לקחת חזרה", חה חה חה! קח רוורס איזה מאה שנה ונסה עוד פעם.
נראה, אולי זו בעיה של טולרנסים?

מה אומר ומה אספר לכם על מעמד הר סיני שטרם סופר? איזו הופעה,
איזו דרמה, איזה פירוטכניקה, זיקוקין די- נור מלא חופניים.
מאיפה הם לקחו את כל החומר הזה שם לפני שלושת אלפים שנה
במדבר?
אנחנו לא הצלחנו למצוא את ספינת החלל של החייזרים שכנראה הביאה
את כל זה. האם יכול להיות שיש כאן בשטח עוד ספינת זמן כמו זו
שלנו שעושה את העבודה הזאת? לא יתכן שזו הפקה של בדואים חסרי
השכלה טכנית מינימאלית.
בקיצור, מה שצילמנו והסרטנו במקום, ישמש עוד דורות של ישיבות
ותלמודי תורה. איש לא יוכל עוד להכחיש את מעמד הר סיני ומתן
תורה. יש לנו תיעוד מלא ומושלם כולל ראיון בלעדי עם משה,
יהושוע, אהרון, מרים ומי לא? גם סתם פושטים מהרחוב התראיינו
בהתלהבות כאילו לא ראו מצלמת טלוויזיה מימיהם.
"מתי נוכל לצפות בוידיאו הזה" שאל הקהל, "מתי השידור החוזר?
באיזה ערוץ זה ישודר"?
מי יודע, אולי בערוץ הספורט?
למה?
מה אתה רוצה? כמה ערוצים יש להם כאן במדבר, צחק מישקה ורוחו
טובה עליו כרגיל. עד שאלו יראו מקלט טלוויזיה כבר כל דור המדבר
ילך פיפן. וכשיכנסו לארץ, לא בטוח בכלל מי יקבל זיכיון לרשת
כבלים, אז אתה רוצה להבטיח להם משהו שלא יתקיים?
אבל איך היה הטכס, חברה? כך רמי.
יופי, רק חבל שהלוחות נשברו והיינו צריכים לחכות בשטח ארבעים
יום וארבעים לילה נוספים, לי כבר נגמרה הסבלנות. יותר טוב היה
אם היינו נוסעים כבר הביתה וחוזרים רק לסיום.
גמרנו את כל הסנדוויצ'ים בינתיים ולא היה בשום מקום אפילו
גזלן, שלא לדבר על מזון כשר עם חותמת בד"ץ. רק מן ושלו, אחרי
יומיים זה משעמם נורא, והמים כאלו מרים נורא, איך הם שותים
אותם בכלל. בפעם הבאה אני לוקחת כמה בקבוקים מים מינראליים,
הודיעה לנו גליה נחרצות.
מרים נראתה מדוכאת מאד אחרי מה שאמר לה אלוהים על שירת הים
שלה. מאז, לדבריה היא פורשת מהבמה. לא שירה ולא ריקודים. כמה
מבאס!

יאללה בואו נסתלק מכאן, המדבר הזה, באמצע הקיץ נהייה מסריח
ובלתי נסבל.
לאן קפטן? יש הצעה חדשה?
רוצים להציץ למלכת שווא? להרמון של שלמה. לראות איך הוא כותב
את שיר השירים?
לא, די נמאס, רוצה הביתה! התעייפתי.
אני מציע שבכל זאת נבקר לפחות בבית המקדש. נכון ירדן? דוד?
שאולי?
ללא ספק. אני לא בטוח אם מותר לצלם במקום הקדוש הזה, אבל נסביר
להם שיש לנו עניין להוכיח שהר הבית הוא שלנו ורק הפלשתינאים
משקרים ומשחיתים הוכחות. מי יוכל להתווכח עם הוכחות מצולמות
בוידאו?
אפילו לא האפיפיור, חה חה חה.

אז נסענו לשם, צילמו, הקלטנו והבאנו את כל ההוכחות. הכוהנים
אמרו שאסור לנו לספר דבר מאשר ראו עינינו, אבל לעניין הצילום
וההקלטה, הם לא הבינו שום דבר. כלום. טמבלים ואהבלים מושלמים.
הבאנו שניים לספינה, הראנו להם את הוידאו והצילומים, כולל
הפרצופים שלהם עצמם, אבל הם עדיין לא הבינו כלום.
מותר לנו להקרין את זה כשנחזור הביתה?
לא מבינים. אתם בטח איזה חייזרים לא? באתם מהירח? ממאדים?
מנוגה? זה הייתם אתם ששיגעתם את משה רבנו עם הסנה? זה בטח
הייתם אתם אלו שהבאתם להר סיני את כל הפירוטכניקה? שביימתם את
כל המופע האור קולי ההוא, נכון?
מי אנחנו? חייזרים? השתגעתם? אנחנו רק בסיור בזמן, רצינו לראות
איך אתם חיים כאן בעבר לפני אלפיים וחמש מאות שנה בערך.
על מה אתה מדבר, אתה משוגע? איזה אלפיים חמש מאות שנה? אנחנו
בקושי בני שלושים. הכי זקנים כאן לא מגיעים לארבעים!
ובן כמה שלמה המלך?
אני יודע? אבל הוא לא יגיע רחוק עם כל ההרמון הזה. ניסית לחשוב
איך זה לחיות עם אלף נשים? נו טוב, עם מאה היית מסתדר?
בתוך שנתיים הוא כבר נראה כאילו עברו עליו עשרים. אין לו כוח
לעמוד על הרגלים הרועדות שלו. היית צריך לראות איך הוא היה
שובב כשאמא שלו עבדה על אבא שלו שיכריז עליו יורש. בית מקדש
הוא בנה. מאיפה הכסף תשאל, אתה יודע כמה מסים משלמים המסכנים,
ממש רחמנות. אבל אנחנו הכוהנים והלוויים, עושים חיים, מקבלים
הקצבות וכספי העברה, ומתקציב לתקציב אנחנו רק מקבלים יותר.
אז אתם צריכים לשבת בישיבות חרדיות, החליט מישקה, אתם משוחררים
מהצבא?
כן ולא. יש מדיניות רשמית וישנה המציאות. הכל ישראבלוף. מי שלא
רוצה לא משרת. תמיד יש סיבות. רק השנה התחתנתי, עדיין אין לי
ילדים, יש לי רק בנות, אני עוד צריך לעשות בן זכר, אני רך לבב,
ועוד כהנה וכהנה, אבל בעיקר מה שעובד זה שלמונים. מה אתה יודע.
אתה חושב שמעשר די בו בשביל לחיות, עם המעשר אני לא גומר לא רק
את החודש, אפילו לא את השבוע הראשון. אבל תמיד יש דרכים
להסתדר, אל תהייה לי דואג.
טוב, בסדר, תגיד משהו מר כהן. כהן או לוי? בטוח שלא אזולאי?
קודם כל לוי! לא כהן ולא כהנא ולא אזולאי. למה, אני נראה לך
מרוקאי? אני צבר בן צבר דור עשירי בארץ, אז קצת כבוד בבקשה. דע
לך שגם משה רבנו היה לוי. אבל אתה מראה קצת בקיאות בתנ"ך אז
אתה צריך לדעת את זה.
אוקיי, אז הכרת את דוד המלך?
כן הספקתי להכיר אותו את הג'ינג'י העצבני הזה. לא תמיד כל כך
שפוי, אבל מה אתה רוצה ממי שחי כמה שנים אצל שאול. זה כשהרוח
הרעה נחה עליו היה משגע את כולם. דוד דווקא שרד אצלו באופן
מרשים, תקופה די ארוכה.
זה היה בזכות מיכל או יונתן? מה אתה אומר?
קשה לשפוט, הוא אהב את שניהם, אבל מיכליות יש מאה בשקל זהב
ברחוב. היא הייתה בשבילו עוגן למלכות, מבין? יונתן, זה כבר
סיפור אחר. רבים תוהים על קנקנו. אני חושב שהוא היה קצת "עליז"
אם אתם מבינים למה שאני מתכוון. שאול לעולם לא היה מוריש לו את
המלוכה.
אבל כשדוד היה צעיר, אחרי העניין הזה עם גולית הפלשתי, הוא היה
חביב הציבור. רועה צאן, מנגן בכינור מרקד בחצי עירום. כשהחצאית
הייתה מתרוממת לו, היו רואים את מבושיו ממרחק. היה מוציא
לנערות את העינים.
היו לו כמה רסיטלים מושכי קהל רב בחצרו של שאול. כוכב של ממש.
רק שלא עבר הרבה זמן עד ששאול כבר לא יכול היה לסבול אותו
יותר. סימן אותו כמתחרה, או אויב. אילו לא נמלט בזמן למדבר
יהודה, היה לו סוף מר.
תודה. באמת תודה לך מר לוי, באמת מעניין, אבל אתה תסלח לנו,
אנחנו מוכרחים להמשיך. אולי אתה יודע את התאריך המדויק של
המקרה הזה, כשבנו הראשון של דוד המלך מבת שבע נפטר ממחלה בעודו
תינוק? אנחנו רוצים לנסוע ולראות את האירוע.
נו, אני חושב שזה היה ב... לא, אני לא מצליח לזכור את התאריך,
מצטער. נסיעה טובה!
מה אתם אומרים חברים? ניסע עכשיו לשם, או שנחזור להפסקת
התרעננות הביתה?
אני באמת עייפה כבר, אמרה דליה, שחר עוד לא קיבלה ארוחת צהרים,
ואתם מכירים אותה, איזו ילדה עצבנית זאת. אז בואו נחזור ונמשיך
אולי כבר מחר. מסכימים?
טוב, העייפות המכריעה גם כן קובעת. חוזרים הביתה. הנחיתה בשעה
אחת עשרה לפני צהרים, מספיק מוקדם בשביל להכין ארוחה לשחר?

רצינו לחדש את המסע למחרת, אבל כבר קרוב מדי לחגים, אז קיבלנו
החלטה שנדון על המשך הטיול בפגישה הבאה במועדון.

בחרנו ועד מצומצם שיכין מסלול מוסכם בהמשך הקיץ. מישהו הציע
לצרף אלינו רופא ואחות. אולי נוכל לתקן אי אלו מאורעות לא
סימפטיים כמו מות תינוקו של דוד המלך, או את מחלותיו של איוב,
אבל שרגא טען בלהט שאסור לנו בתכלית האיסור להתערב. רק לצפות
ללמוד ולהתרשם.
הסכמנו איתו, מה לעשות, כשחבר צודק אז הוא צודק.
שירה בקשה לכלול במסלול הבא ביקור אצל אסתר המלכה. מישקה צהל,
נוכל לצפות בה מבצעת את ההופעות שוושתי סירבה?
לא בטוח הטיח שאולי, זה לא מתקבל על הדעת, ודוד הודיע שהיא
למעשה צדקת ועל כן העניין ירד מסדר היום. היא כבר לא תרקוד
בעירום. לא הפעם.
אז מה הפוינטה? מה נשאר לעשות שם? לראות את התלייה ההמונית של
המן ועשרת ילדיו, לא מחזה מושך כל כך.
נכון הם רשעים, אבל תליה? נשאיר את זה להיסטוריה.
מה דעתכם שניסע לראות כיצד מוציאים להורג את אגג מלך עמלק?
מה יש לך עם כל האירועים מלאי הדם האלה, אם נוסעים לשם אז אני
נשארת בבית!
אז תציעי את.
אני הייתי רוצה לבקר אצל דבורה הנביאה, הכריזה הג'ינג'ית, היא
דמות נשית מאד מושכת. מנהיגה של ממש!
נכון, ואני מת לבקר את הג'דה הזאת, יעל אשת חבר הקיני, השיב
רמי.
אתה צריך לקוות שכשתבקר אותה, חבר לא יהיה בבית! חה חה חה.
לא רק זה, אתה תיזהר גם כשתציע לך חלב. זוכר איך היא סיממה את
סיסרא ואחר כך תקעה לו מוט ברקה? אז אל תבקש מים ואל תסכים
לחלב. כדאי לך לבקש רק תה או קפה תורכי עם שניים סוכרזית. אין
לה? מילא שתי כפיות סוכר ודי. ותסתכל היטב שלא תגניב גם איזה
סם!
אני, הודיע רמי, דווקא רוצה לראות איך עצר יהושוע את השמש
בגבעון. זה היה בטח מחזה מרהיב ביותר, מה אתם אומרים?
Sorry, אתה באמת מאמין שזה קרה?
בטח, מה שכתוב זה קדוש! מה הבעיה, הרי ידוע שהשמש סובבת את
הארץ. אתם מכחישים שבכוחו של האל לעצור את מהלכה של השמש?
בהתחלה לא ידענו מה לענות. למען הנימוס כלאנו בבטן התפרצות
כללית של צחוק פרוע.
רמי, לא שמעת על כך שלא השמש היא שסובבת את הארץ? שהארץ היא
שסובבת על צירה?
מה פתאום, עוד מעט אביא לכם מאמר...
רמי תרגע. הארץ היא שסובבת על צירה, הרגיע אותו שרגא בסמכותיות
עליונה. אתה יודע מה מהירות הסיבוב הזה? משהו כמו אלפיים קמ"ש.
תאר לעצמך את קדוש לוחץ על הברקס והארץ עוצרת עצירת חרום. יודע
מה יקרה? שום דבר לא ישאר חי בפלנטה שלנו, לבד אולי מהחרקים,
הג'וקים הקרציות וכמה דגים.
תחשוב על התנגשות של מטוס במהירות שני מאך בקרקע ואתה הטייס.
מה לדעתך יקרה לך? וגם שבגלל האינרציה, כל המים שבימים
ובאוקיאנוסים יעלו בגל ענקי ויכסו את כל היבשות. לאן תברח?
בספינת הזמן שלנו?

אנחנו כבר לא המשכנו במסע בהמשך הקיץ, ואני נשארתי עם ספינת
זמן ישנה במחסן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לא מספיק
שנדפקנו עם
הפלאפל הזה, גם
המציאו על זה
שיר.

מילא זה היה
כבש.


נו שוין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/8/03 10:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יובל לב

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה