אפרת מיהרה לחזור הביתה מעבודתה, כל יום נראה כמו היום הקודם.
רווקה בת שלשים והרבה. כבר דודה יעל לא שואלת אותה באירועים
משפחתיים, "נו, מתי, ומה יהיה איתך אפי חומד?" אפילו דודות
מתעייפות לשאול "אפשר להכיר לך מישהו? אני מכירה עורך דין
מקסים" .
כל יום נראה לאפרת כמו היום הקודם, מכינה קערית חלב, קפה עם
סוכרזית אחד בבוקר, אח"כ יורדת לחניון, אומרת שלום לשכנה
מהקומה השלישית שתמיד גוררת איזשהו ילד בדרך לגן, נכנסת לפיאט
שלה, קטנה אבל מספיקה לה. אם לא קורה משהו מסעיר ברמזור בדרך
השלום, היא מגיעה תוך עשרים דקות לחניון ליד המשרד.
חמש עשרה שנה אפרת עובדת במשרד שמואל יצחק עורך דין ונוטריון.
פעם הייתה פקידת קבלה, טלפנית, אח"כ התקדמה וכיום היא הפקידה
הראשית שמטפלת בכל הלקוחות החשובים, מחייכת ומציעה שימתינו עד
שעורך דין יצחק יתפנה אליהם.

בצהרים היא אוכלת סנדוויץ' שהביאה מהבית, אלא אם היא בדיאטה,
פעם בשנה בדרך כלל ויורדת כחמישה קילו שעד סוף הקיץ מעלה אותם
מחדש כי היא אוהבת גלידת שוקולד פצפוצים.
מפעם לפעם היא יוצאת אחרי העבודה לסידורים, אבל בדרך כלל ממהרת
לחזור הביתה, שם מחכה לה מיצי על אדן החלון ולא ברור אם היא
מביטה בערגה אל החיים שבחוץ או חוששת כל כך לנסות לרדת מהמרפסת
ומעדיפה רק להתבונן .
אפרת עיקרה את מיצי לפני חמש שנים, כאשר היא החליטה שאינה רוצה
בכלל לחשוב על האפשרות שגורים יסתובבו בבית ויהיו תחת
אחריותה.
מאז חתולים זכרים מיוחמים לא מייללים תחת החלון, מיצי יושבת,
זנבה המפואר משתלשל ביו הסורגים, ומביטה אל החיים העוברים מתחת
לעמודי הבניין.

אפרת מיהרה לחזור הביתה מהעבודה. מיצי מחכה לה כמו תמיד, אפרת
חלצה את הנעלים, מעדיפה להסתובב יחפה בבית, מיצי חיככה את גופה
מחכה לליטוף. אפרת ליטפה אותה בהיסח דעת והכינה לעצמה כוס קפה,
עם סוכרזית אחד.
פתחה את המחשב, רפרפה על הדואר הנכנס. בעיקר פרסומות ושטויות
היא חשבה, ותמיד אותן בדיחות מטופשות שאחיה שולח לה מקנדה,
במקום שיחות טלפון ותקשורת שהייתה פעם בניהם, עם השנים הפכו
לזרים הוא בעולמו והיא בשלה ורק גל של בדיחות וקליפים עבר
בניהם.
חיכתה לאור שלו, שיידלק, שיסמן שהוא נמצא כאן. מאז שהכירה את
"פולי" באיסיקיו, החיים נראו לה תוססים יותר. הוא היה גרוש, בן
ארבעים, גבוה שרירי,חטוב, ועוסק בעסקי דלא ניידי. ככה הוא הציג
את עצמו.

לא היה לו איכפת שאפרת אינה משכילה כמוהו, אינה בעלת ניסיון
חיים כמוהו, והיא קצת מלאה בקצוות.
"אני חולה על הראש שלך" הוא אמר. והיא הוקסמה.
אפילו החלה לחשוב מה תלבש כאשר יפגשו, והאם היא אפי הדהויה כל
כך תמצא חן בעיני איש העולם הגדול.
לא היה לה איכפת שמרבית השיחות שלהן היו למטרות עינוג מיני, לא
היה לה איכפת שהוא לא ממש התעניין מה קורה איתה אפילו כאשר
הייתה לה שפעת ושלשה ימים לא עלתה לרשת בכלל.
היא קצת נלחצה מזה שהיא לא מכירה את המשפחה שלו, או את אשתו
לשעבר או ילדיו אם כי לעיתים שוחח עליהם לגמרי בלשון הווה
כאילו חי איתם עוד עכשיו.


אבל כל זה נמוג ונעלם כאשר היה מחמיא לה על אופן דיבורה הרהוט,
הנשיות הקורנת ממנה, והקסם שהיא משרה עליו.
בדרך כלל אפרת היא בחורה שמרנית ומסודרת. אבל הלהיטות שלו מחד
והעובדה ששנים רבות לא היה לה קשר רציף עם גבר, גרמה לה להיסחף
לשרשרת התעלסויות, כשהיא ללא אמצעי הגנה מהריון והוא ללא
קונדום.
"אני שונא קונדומים" הוא הסביר. זה ממש מפריע לרצף, ובכלל מה
כבר יכול לקרות בגילנו? אמר לה והמשיך, והיא- נלהבת, נסחפת
שכחה את כל הגבולות שקבעה לעצמה מאז ומעולם.

אחר כך היא קצת הצטערה, במיוחד שהוא לא נשאר לישון, ומיהר
לברוח. אמר שהגיע אליו חבר לשתות בירה. אבל היא שכחה את העלבון
די מהר והייתה מוכנה למעשי אהבים נוספים.

למחרת הוא חזר "מעולם לא עשתה לי אישה, את מה שאת עושה לי"
ו"את גורמת לי כזה אושר שלא היה לי מעולם" ואפרת חשבה שאולי
אפילו יתחתנו פעם, אם היא גורמת לו לאושר כזה.

היום, אפרת ידעה שהיא חייבת להגיע מוקדם ולתפוס אותו לשיחה
דחופה. היא לא יכולה להישאר יותר ככה עם התחושות שלה ועם הסוד
הצומח בקרבה. הוא דווקא לא מיהר לענות, אמר "יש לי המון עבודה,
עוד מעט אני אתפנה אלייך, מותק שלי" והיא חיכתה עם כוס קפה
שכבר התקררה ליד המחשב ומיצי על ברכיה.
הוא התפנה מאוחר בלילה, קרוב לחצות. הצפצוף של האיסיקיו העיר
אותה, לאחרונה הייתה מנומנמת ועייפה, ולא רק הכובד והעייפות
העיקו עליה אלא גם התחושה שהיא מגדלת בתוכה סוד חיים שלמים
שהוא אינו יודע, ואינו שותף לו.

"אני חייבת לספר לך משהו" היא אמרה. "טוב, רק שיהיה קצר למה
אני הרוג מעייפות ומחכים לי" הוא ענה בחדות מה.
"אני בחודש חמישי"
הוא שתק.
אח"כ שאל "איך זה קרה?"
והיא ענתה" מיחסים בלי קונדום, אתה יודע, נסחפתי"
אח"כ שאל " ממי? את יודעת?"
ואפרת בעלבון הולך וגובר ענתה" מה זה ממי? ממך. מה אתה חושב
שאני מזדיינת עם כל העיר?"
ומצידו דממה.
ואח"כ ניתוק.

בלילה אפרת חיפשה דחוף את אחיה, בקנדה- "אני חייבת לדבר איתך,
היא כתבה לו. אני בהריון ורוצה לעשות הפלה. אתה מכיר אולי דרך
הידידות שלך כאן מישהו שעושה הפלות וירטואליות,אבל שיהיה מישהו
בטוח מהמן ודיסקרטי. לא הייתי רוצה לקלקל את סיכויי הפוריות
העתידיים שלי" היא כתבה.
התיישבה על המרפסת מביטה אל העוברים ושבים ולא ברור אם היא
מביטה בערגה אל החיים שבחוץ או חוששת כל כך לנסות לרדת מהמרפסת
ומעדיפה רק להתבונן.