"הצילומים מתחילים עוד דקה!!!! איל, סדר את הכובע!!!!! אוכל למחשבה 2013
מתחילה בעוד...... אקשן!!!!!"
"שלום לצופים הותיקים והחדשים, חזרנו לאחר הפסקה של 10 שנים, הפעם במתכונת של
שדור חי.... נראיין אורחים מסוגים שונים באולפן, נדבר על משמעות החיים ואיל
שני לצדי יבשל קצת צימעס... איל, מה אתה מבשל בסיר??"
"כבר 10 דקות שאני מכין גיבעץ' ריחני, כמו שסבתא שלי היתה עושה על תנור הגז,
לפני שעברנו לתנורים גרעיניים...."
"אבל תגיד לי, למה לעזאזל אתה כל כך מתגעגע לאוכל של סבתך?? מה, היה יותר טוב
כשהיית ילד?"
"בעיניי," חייך איל שני חיוך הזוי," ארוחה אמיתית היא משגל סאדו מאזוכיסטי בין
המערוך למסננת..."
"אה, אז... מה?"
"עזוב," אמר בצורה איטית איל," זו מטאפורה, תזרום עם זה..."
לפתע פרצו לאולפן אנשים לבושי שחורים ומסכות סקי על פניהם, מכים את כל מי
שעובר בדרכם, התנפלו על שחר ואיל וסממו אותם בכלורופורם, בורחים במהירות
הבזק...
"שלום, כאן סוכן 09!!!", פרצתי שנייה אחרי לאולפן וצ'רנוביל 03 אחריי, "קבלתי
התראות ממקור מוסמך על כוונה לחטוף את שחר סגל ואיל שני!!!! איפה הם?!?!"
שתיקה מביכה השתררה באולפן...
"רגע...", אמרתי מאוכזב, "אל תגידו לי שהגעתי באיחור...."
התעוררתי למחרת.
"ישנת הרבה, הא?", חייך האיש שגרר אותי כשהתעלפתי לספה בביתו," רוצה עוד רטייה
קרה על המצח?"
"לא,לא תודה...", מלמלתי בבהלה, "אני בסדר עכשיו.... תגיד, יש פה איפה לקבל
ארוחה טובה..?"
"כן, הכל יש פה... זה כמו גן עדן קטן...."
הלכנו ביער המתקתק, כשלפתע ראיתי מקום מוזר בו היער הפך למטושטש וכהה, כאילו
מישהו שאב משם את כל הרזולוציה.... "אני חיב לבדוק מה קורה שס...", אמרתי
ורצתי לשם, אך האיש משך בחולצתי בבהלה.
"לאאא!!!! אתה משוגע!!!!! אל תלך לשם!!!!! זה הריק!!!!! איש לא חזר משס!!!!"
החלטתי לשמוע בקולו, מציין בלבי שלפחות המוזיקה המגעילה לא נשמעת שם בקולי
קולות.... הלכנו לארוחת צהריים בפונדק ורוד- סגלגל, מלא בגמדים חיכניים ששרתו
אותנו. לפתע ראיתי את שחר סגל ואיל שני, מאחורי הדלפק במסעדה. זה היה מוזר,כי
שניהם חייכו והסתדרו מצויין.
" שלום למר סגל!!!!!! שלום למר שני!!!!", רצתי לעברם אך הם חייכו לעברי
בתמיהה...
"מי זה מר סגל??? שמי הוא שחר שקיעה...."
"ומי הוא שני הזה, שאתה מדבר עליו, אם שמי הוא אייליניו....."
"סליחה, השתגעתם?!?!", צרחתי עליהם, "אתם מנחים מפורסמים של תכנית בישול
בטלויזיה!!! האם עד כדי כך שטפו את מוחכם?!?!"
"סליחה, אבל אין לי זמן לשטויות", חייך לעברי אייל, "אני חייב לחתוך פילטים
ונראה לי ששחר שקיעה כבר חתך אותם עקום..... שחר חמודי, אל תחתוך אותם ככה...
תחזיק את הסכין בשיפוע..."
" תגיד", שאלתי בחיוך ממזרי את שחר, "לא נמאס לך כבר שהוא יורד עליך ככה???"
"האמת היא", נסה שחר לחייך אך החיוך שלו יצא עקום כמו הפילטים, "שכבר אמרתי
לך, אייליניו, תפסיק להעיר לי כל הזמן, זה לא יאה..."
"אולי אם היית חותך נכון ולא משאיר לי את כל העבודה, לא הייתי יורד עליך
ככה...", ירד החיוך מפניו של אייל.
בקיצור, הם היו על סף מריבה קולנית, כמו בימים הטובים ונראה היה ששטיפת המוח
שבצעו בהם התפוגגה מעט...
וככה,כשהם זה מול זה, מבולבלים מעט, נשמע לפתע צלצול פעמון מבעד למוסיקה הדוחה
וכולם החלו לנהור לכוון הפעמון.
"המנהיג שלנו", המהס האיש במצנפת.
"המנהיג שלנו", חייכו שחר ואייל וחדלו ממריבתם.
וכולם התקבצו ביער מסביב לכסא מפואר, רם ונישא, שנסע על גבי גלגלים גדולים ועל
גביו ישב איש מוכר.
" סגדו לאלוהיכם, אנשים!!!!!", צעק לעברם, "קולו הנישא ינחה אתכם להתגבר על
קשיי היומיום!!!!", אמר והצביע לעבר דמות מסתורית מכוסה בשמיכה, שישבה על
כסא.
"אני מכיר אותך!!!!", לא יכולתי להתאפק וצעקתי לעברו.
דממה השתררה בקהל המהופנטים.
"מיייי זה צועק לעברי?!?!?!", שאל האיש בכעס.
"אני!!!!", התקרבתי אט אט לכסא, "אתה המדען הראשי של חברת 'המימד המקופל',
לא???"
"כן", חייך האיש בחוסר נוחות,"מאיפה אתה מכיר אותי?? בכל אופן, פה אני שליחו
של אלוהים עלי אדמות...."
"כן,בטח... תראה לאנשים המסכנים ששטפת את מוחם את אלוהיהם!!!!!", קראתי לעברו
בדרמטיות.
"הוא כופר", נשמעו קריאות בקהל...
"הוא משמיע דברי כפירה...."
"חשבת שהרגת אותי", לחש לפתע האיש המכוסה בשמיכה שישב לידו, "אבל מסתבר שלא
הצלחת...."
"לא, זה לא ייתכן", אמרתי בבהלה, "הרי עצרתי אותך מלהשתלט על....."
"העולם, כן....", גחך האיש והסיר את השמיכה מעליו, הסיר והסתובב... הוא נטף
הרבה יותר שומן מאז שהשלכתי אותו לחבית הממתקים ההיא ולכן כנראה ישב על כסא
גלגלים....
"חשבת שהרגת אותי", גחך בזדוניות מתחת לאפו השמן,מגרד את סנטרו הכפול, "אבל רק
גרמת לי להשמנה חולנית", התקרב אט אט בכעס לעברי, "בגלל זה אני לא יכול
ללכת..... אבל התאוששתי וכעת אשתלט על העולם.... בניתי, בעזרת המדען הראשי, את
היקום הקטן הזה בו נשמעת רק המוסיקה שלי, משה דץ המופלא וכשאאסוף לי צבא קטן
של שטופי מוח אחזור לשלוט בעולם..."
"לא תצליח במזימתך החולנית!!!!!, אמרתי בנונשלנטיות, " משה דץ, ברגע שאסיר את
ההיפנוזה שלך מתושבי הגהנום הזה תוכניתך תכשל!!!!"
הוא צחק צחוק חולני וכל השומנים שלו רקדו....
"האמנם.....??", גיחך, מסיר את משקפיו מעל אפו המפלצתי, כשלפתע התקרבו התאומים
הסיאמיים 'צרנוביל 03 ' ואחיו דובי.
"כן!!!!! הנה השותף שלי ואני רואה שיש בידו אקדח רציני!!!!! הוא צלף טוב, הוא
יחסל את כל שותפיך למזימה...."
"בשמחה אחסל!!!!!!", חייך 'צרנוביל 03 ' חיוך הזוי, " אחסל את הפולש, את כהן
09!!!!!", אמר וכוון רובה לייזר ענקי למצח שלי.
"יש לי בקשה אחרונה", אמרתי בייאוש.
"בסדר...", גיחך שוב הרודן, "אראה לך שאני אדם טוב והומני, מה בקשתך???"
" בקשתי היא שתשמיע ברמקולים את הסימפוניה החמישית של בטהובן לחצי דקה!!!!!",
חייכתי חיוך מיתמם... ידעתי שהרמקולים הישנים לא יעמדו בזה....
הוא נקש באצבעו וצלילים חזקים בקעו מהרמקולים. הקטע התנגן בעוצמה ולפתע
הרמקולים לא עמדו בזה והתפוצצו.
"עכשיו ידי על העליונה", חייכתי לעברו, "אני יודע שהיקום הזה בנוי על מוסיקה,
אחרת איך אוכל להסביר שיש מקום ביער בו היער נשאב לתוך הריק?!?!"
הרמקול האחרון נפח את נשמתו, מוציא בקול ניצוצות בוהקים ועשן...
"לאאאאאאא!!!!!!", צרח משה דץ בעוד כל היער מתעוות ומתערבל, נשאב לתוך
הריק.....
זה היה סוף היקום הזה, כולם חזרו למימדים שלהם ואני נותרתי לפתע במעבדה של
חברת 'המימד המקופל' ', כשהמדען הראשי מעולף בחלוק על הרצפה ומשה דץ מעולף
לידו בכסא גלגלים...
הזעקתי את הסוכנים, שיעצרו את הנוכלים הללו....
