למה
אטמנו קירות ליבנו
טחנו עינינו מראות
איך שפכנו ימינו לאדמה
נספגו לבלי שוב.
ניסינו להטביע חותמנו
אבל טבענו בעצמנו
בגלי נפשנו
נעים ונדים
במדבר האנוכיות.
שמענו "לא יהיה לך"
והתעלמנו
"לך לך ואראך"
ושתקנו
רצינו ללכת לבד.
ועתה כבר מאוחר
המלאך נושף בעורפנו
מזנב בנחשלים אחרינו
מחכה שניפול
מחכה שנחדול
ולא רחוק היום. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.