הייתי בחתונה דתית לפני כמה ימים, עם מחיצה והכל, עסקת חבילה.
העלמה הנישאת הייתה בת 18, והגבר בן 20 זה היה שידוך.
הם נפגשו בפעם הראשונה רק שבוע לפני החתונה. רק שבוע.

ישבתי לי על כסא, עם כוס וודקה, וסיגריה, מסתכלת על הזוג
ותוהה, ראיתי את הכלה יושבת שם, על הכסא שלה, מחכה לכל הדודות
שיבואו יתנו לה נשיקה ויצטלמו איתה כדי שיהיה יפה באלבום, נשים
שהכלה מעולם עוד לא פגשה, הדודה של הסבא מצד החתן, באה ונישקה
אותה, דודות של סבים מצד החתן זאת גם עסקת חבילה.
ישבתי לי על כסא, לבושה בחצאית ארוכה וחולצה ארוכה, אתם
יודעים, בשביל לכבד, לכבד את הדתיים זאת גם עסקת חבילה, לפחות
בישראל, ואם לא אז לפחות בארועים שהם מארגנים.
ותהיתי, האם הכלה מאושרת? ברור שהיה מרוח לה חיוך על הפרצוף
מלא האיפור, שניסתה פעם ראשונה, אבל האם היא הייתה באמת
מאושרת? היא עמדה לבלות את חייה עם עוד ילדון, שהיא בכלל לא
אוהבת, שני ילדים משחקים בחתן וכלה מול כל המשפחות שלהם, וזה
נראה לכולם בסדר?!
לצידי ישבה סבתא של מישהו, אני מתארת לעצמי לפחות שהיא הייתה
סבתא כי היא הייתה נורא מקומטת וזקנה, ומאוד דתייה, ועוד המון
נשים לבושות בשמלות ארוכות או חצאיות ארוכות, כולן מאוד דתיות,
הייתי חייבת להסתלק, כל כך הרבה נשים, ככה זה בחתונות מאוד
דתיות, יש הרבה נשים בצד אחד של המחיצה וכולן מאוד דתיות, נשים
מאוד דתיות בחתונות מאוד דתיות, זאת עסקת חבילה.

הגעתי לכניסה של האולם, לשאוף קצת אויר, התיישבתי על המדרגות,
עם הפלאפון ביד, אתם יודעים להראות עסוקה, פתאום שמעתי פסיעות,
הסתובבתי וראיתי עלם חמודות, גם הוא עם כוס אלכוהולית ביד,
ומבט ממורמר, ומאוכזב. זה היה אחיו של החתן. הוא החזיק את
הכיפה שלו ביד, ושאל "אני יכול להתיישב פה?".
הוא בערך בגילי, גיל 17 או 16 לא שמתי לב.
הוא היה חייב גם כן לשאוף אויר, הצעתי לו סיגריה, הדלקתי אותה
עם האש שלי, והוא רק הוציא מן חרחור כזה שהיה אמור להשמע כמו
תודה, שאלתי אותו אם הוא לא הולך לראות את החופה, כן בדת
היהודית יש דבר מטומטם שקוראים לו חופה, ככה זה דברים מטומטמים
והדת היהודית, זאת עסקת חבילה.
הוא הסתכל עליי בעיניים הכחולות הגדולות שלו, וראיתי כמה כאב
לו, הוא לא היה דתי, בכלל לא היה דתי, הוא אפילו לא האמין
באלוהים, דבר שהפך אותו אוטומטית לכבשה השחורה במשפחה.
הוא ניסה להטביע את יגונו באלכוהול, דבר שלא ממש הצליח לו, כי
ככל שהוא שתה יותר ויותר כך הוא נהיה יותר ויותר עצוב.

הוא שאל אותי אם יש לי תוכניות לערב, עניתי לו שאם לרחם על
הכלה נחשב תוכניות, אז יש המון תוכניות, הוא הזמין אותי להסתלק
משם, דבר שבמקרה נורא התאים לי לעשות, אז עפנו משם, בלי להגיד
מזל טוב לזוג המאושר,דבר שגם נהוג, שיוצאים מחתונה אומרים לחתן
ולכלה מזל טוב, זאת מן עסקת חבילה שכזו...
נסענו אליו הביתה, לדירה לשעבר של החתן, הוא הראה לי את החדר
שלו, כלומר של החתן, זה נראה יותר כמו ספריה מאשר חדר, ספריה
של תורה, היה לו שם את כל סוגי התנ"ך למניהם, עם פירוש, בלי
פירוש, מלא, לא מלא, הכל היה לו, ואחיו בהה בספרים בעצבות.
הוא אמר שהוא פעם לא היה כזה, כלומר כזה דתי, הוא היה הרבה
יותר משוחרר, נפש חופשיה שכזו, מאמין באלוהים שומר שבת, אבל
זה, זה כבר יותר מדי, יותר מדי דתי.
התישבנו בסלון, התפרקנו על עוד סיגריה, ושתינו קפה.
הוא אמר לי שבטח עם בגדים לא דתיים אני נראית יותר טוב, ככה זה
בנים חמודים, יש להם הערות מאוד חמודות, זאת עסקת חבילה.

נשארנו עד מאוחר, מדליקים סיגריה בסיגריה, ככה זה שיש הרבה
סיגריות ואתה מנסה לשרוד את הלילה זאת גם מן עסקת חבילה שכזו.
בסביבות חמש לפנות בוקר, החלטתי שזהו, הספיק לי הלילה, הוא
הסיע אותי, הביתה, אבל היה לו מצב רוח יותר טוב עכשיו, הוא כבר
צחק, וחייך, חבל שהוא לא חייך גם מקודם, כל כך יפה לו.
הוא נישק אותי לפרידה לקח את המספר טלפון, ואמר שיתקשר.
יומיים אחר כך הוא התקשר, וגם למחרת הוא התקשר, נפגשנו שוב,
ושוב, והיה כל כך נחמד לנו ביחד, אנחנו... שתי כבשים שחורות,
ככה זה עם נוער מורד הם נמשכים אחד לשני, זאת עסקת חבילה.

וחשבתי לי, אולי אם היו מפגישים את החתן והכלה לפני, נותנים
להם אולי אפילו זמן להתאהב, זה היה יותר טוב?
או שאולי העניין התמים, והנאיבי יותר, והעיניין שהיא שמרה את
עצמה בשבילו, בשביל אדם שהכירה רק שבוע לפני יום חתונתה, אולי
זה יותר טוב, אולי זה מה ששומר את הנאיביות בחיי הנישואין
שלהם, שככל שעוברות השנים הם למדים לאהוב אחד את השני למרות
הכל, לומדים לחיות אחד עם השני, גדלים ומתבגרים ביחד, אולי זה
באמת יותר טוב? אבל העניין הוא שככה זה תמיד יהיה זהו דרכו של
עולם הדת היהודית, ככה זה, זאת פשוט עסקת חבילה.