ענבל וייס / תות |
והאורות משתקפים בם כמו במיים אפלים.
פעם גרתי כאן - זיהיתי את החושך
ומתחת לכיסוי את התותים נרקבים.
הבט - קשה לראות, האפילה גוברת
עיני- עיני חתול מול פנסי המכונית
אני לבד ממך, שורדת את החושך
באחוות מכשפות ובמורשת ערפדית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|