פנים סדוקות נרקמו על גבי המראה המרוסקת
הוא חש את הכאב חוזר לפרקי אצבעותיו
     מחשבות שוב על אוולין
קרן אור לכדה את מבטו והוא ניגש
אל החלון המכוסה לוחות העץ
(אוולין)

מעין תאורת חירום ניידת, ולא יותר.
העלטה עודנה הייתה שם
הגשם המשיך לשטוף את המעטפת
אוולין; עוד לא כאן.

שוקקת חיים, נשענה אוולין בעדנה
על גבי עץ שקמה עתיק; ענפיו מעוטרי העלים הסגולים
עוטפים את גופה הרך.
פנייה הענוגות משתקפות במי האגם הצלולים
ואז החלה סוחפת הרוח את בבואת פניה, את עלי השקמה
ואת ליבה של אוולין, על פני הכפור הלאה
מעבר לגעגועיו האלמותיים.

השמיים הערפיליים האדימו כמעט לפתע בצבעי התופת הלוהטים
באותם רגעים, כמו התחלף מיקום הגיהנום ועבר לשמי העדן הענוגים
מבעד לערפל הסמיך, פרצו המלאכים, מרשרשים בכנפיהם הבוערות.

חושך.
דממה התמזגה בכפור סביב גופתו הקרירה.
הוא לא זע, רק הביט.
תאורת הפלורסנט שהושארה בחדר הרחצה
הבהבה לסרוגין.
אוולין התעטפה בסדין הכחלחל
כילדה קטנה, היא חייכה ונאנחה מבין חלומותיה המתוקים.
פיוטר היסס. הוא השתוקק למגעה.
בעדינות, נשלחו אצבעותיו העדינות אל עבר פניה,
ובטרם הספיק להתמוגג מעורה הצח,
פרצה הרוח מן החוץ הקר.
כנחיל ענוג  של כמיהה אל עבר מיטתם
ומגעו עבר דרכה--
אוולין התפזרה לרסיסי אבק
ונמוגה, אל הכפור.
פיוטר שוב התקדר עם עצמו.

כתריסר מלאכים נרדפו על-ידי מלאכים נוספים
וכולם מרפרפים בכנפיהם, מפזרים נוצות כסופות
השמיים בערו בעוד המלאכים נלחמו זה בזה
אחד מהם שוסע על-ידי מלאך שמימי
והוטל אל תוך המים הקודרים
אשר שיקפו מוות.

הוא ניגש אל חדר הרחצה האפל
וניקה את שברי הזכוכיות.
ידו ניגשה להרים שבר גדול יחסית
והוא ראה את פניו, דמעות דם זלגו
ומאחוריו (אוולין)
מאומה.

באותו לילה הוא דימם
עצבות; עד אשר נרדם.

בחלומו ראה את אוולין, מאחורייה התמתחו כנפייה.
היא חייכה אליו, כששלפה את חרבה.
מצטרפת לשדה הקרב בין המלאכים השמימיים.
הוא קרא לה לחזור, אך היא הייתה קבורה בלהט הקרב.
דם ניתז וחללים נפלו מכל צדדיו.

הגשם שטף את החלונות,
נשמע רעם וברק הבעיר את החדר.

הוא התעורר לגלות שהוא לבד במיטה, שוב בלעדיה.
היא לא תחזור הוא פחד.
פיוטר גירש את המחשבה מראשו.

בשמי עדן, עוד נלחמו המלאכים
אוולין ריחפה ביניהם, נאבקת
בכוחותיה האחרונים, היא נפלה
נמוגה; טחב גס נידף
מקברה הקודר.