צוואר מוטה לעבר
חריכת הזמן באישונים,
קדומים ככל שיהיו הפנים,
פליאה ספוגה בהם,
טיפות זיעה מתקדמות בנחישות
להתנפץ לרסיסים, להתאדות.
גם אם נימצא בכבשן המציאות,
שלא מרצוננו, שלא מטובתנו,
אנחנו, המתים, לא נביט זה בזה.
גם באותיות הכי זריזות ומאופקות,
צוואר כמה למגע,
מתנהל בראשנו דיאלוג לא מובע,
של מתק ידיים,
ככל שאנחנו תמהים או אוניות בלב ים,
חרישית הגלים מתרפקים בדפנות,
דגת העבר מתלווה ממרחק בטוח,
שלא נמהר לעגון בנמל עוין,
שלא נוטל ערירים
על חופי עבדות המרחק והקושי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|