היא בקשה ממני שיר שמח
אז נתתי לה סטירה
שתדע את כובד הדמעות

גם אם עגמומיות ועצב
הם חטאי המתמשכים
אחרוק שיניים

וברגליים דואבות
אמשיך בצעדה אל עבר ההרים
שמתנשאים אל מול אותה השקיעה

ששורפת אותי כל יום מחדש

אעמיס את הכאב בשק עשוי
מעורי
שתלשתי מחזי, כאשר בער בי ליבי שלי


וכך אמשיך, שכן ידעתי מסעות רבים
בארץ הלבבות השבורים
ולא אכנע בשבילך

אכבוש את ההרים
איתך... או בלעדיך

אכבוש את ההרים
ואשאיר אותך בוכה מאחורי

אולי רק אז תביני
שלכל אחד יש מסע משלו
ושדמעות מכבידות על הלב