ילדה קטנה ומפונקת
זה מה שהם עשו ממנה
לקחו לה את התמימות וגרסו אותה למיליוני חלקיקים קטנטנים
שברו לה את התקווה ושרפו  אותה למול שתי עינייה
והגישו לה את זה יפה על מגש של כסף והאכילו אותה את זה בכפית
של זהב
עכשיו היא אוהבת את עצמה, את מה שנהייה ממנה
כי למרות הכל היא כאן
ולא מפורקת לגמרי לפחות ככה היא גורמת להם לחשוב
שהיא לא באמת מבינה
לא באמת יודעת משהו
אבל זה קשה
כשהדבר היחידי שהיא באמת רוצה לעשות זה לצרוח עד לב השמיים
ולבכות
לבכות עד שמישהו מספיק אמיתי יבוא ויעזור לה
אבל כמו זכוכית מקולקלת אט אט היא נסדקת לה ובסוף היא תתרסק
גבוה עד לב השמיים
כי היא עוד לא ממש אישה אבל בכלל לא בת אדם
לא מרגישה
לא יודעת
לא מבינה
אף פעם