אני בוכה עליו , אבל הוא לא שווה.
בעיקרון לא אף אחד, מהמין הזה.
לא שווה אף דימעה אחת לפחות,
על אף אחד לא צריך לבכות.
אבל אתה שללת את כל האפשרויות,
היית מונח על השולחן כקופסאת הפתעות,
שרק מחכה שאותה אני אקח,
ולאחר מכן אתפלה, על כל מה שנחסך.
הייתי לוקחת אותך,
ומבינה מה אני באמת צריכה.
ביקשתי מישהו כמוך הרבה זמן.
כן, לא ביקשתי מישהו מושלם.
ואני כמו טיפשה הסתכלתי סביב,
מחפשת עם כולם ריב.
ואתה שרצית לי רק טוב,
ושהראת שאתה יודע איך לאהוב,
שאמרת בפנים מה שאתה מרגיש,
ועל כמה שאתה רגיש,
ועל חוסר היחס מצידי,
ועל הלחץ התמידי,
ועל החשיבה הבלתי פוסקת עלי,
התעקשת יותר מידי,
ואז נפתחו עיניי.
אף אחד לא יעניק את מה שתוכל לתת.
אני יכולה לרשום רשימה ארוכה עם עט.
אף אחד לא יתנגד.
כולם יהיו שמחים לעד.
ואני?
אני אחייך.
אני לא יודעת איך. |