חלמתי שאני אראה אותך
ואפילו בכיתי בלילות,
התגעגעתי אלייך מאוד...
כשחבר שלי אמר: נזמין אותו לחתונה
קיוויתי שכך זה יהיה,
קיוויתי שכמו כל אב תלווה אותי לחופה,
אבל גורלי האכזר לא נתן לראותך
והלב בוכה בגלל מותך.

חמש שנים עם רצון להיות לצידך,
חמש שנים להתבגר בלי שמחתך,
והמחשבות ישארו לכל החיים
גורמות לי לרגשות שונים:
פחד עז, כאילו הייתי ילדה,
רצון להתחבא במקום חשוך ושקט,
ועצם העובדה שלא אראה אותך לעולם
גורמת לכאב.

רק עכשיו הצלחתי לדבר על זה,
רק עכשיו אני מצליחה לכתוב,
אבל העצב עדיין לא עזב אותי
ולפעמים כולי רועדת מפחד,
בגלל שאיבדתי בן אדם יקר,
אותך אבי.

כשטסתי לרוסיה להלוויתך,
ידעתי שאני צריכה להיות שם,
ידעתי שאפילו במותך
רצית שאני אממש את חלומי.
הייתי בבית שבו גדלתי
והרגשתי זרה,
הייתי בביתך
והרגשתי רגשות קור והרס.
זיכרונות רבות עלו במוחי,
אבל הכל ישתנה שם
ולעולם לא יהיה כמו בילדותי.