הגן של חן, בני הבכור,
נמצא בקצה הרחוב הסמוך.
מרחק של כ-50 מטר מהבית, בעצם
אולי אפילו פחות.

ואני, כל בוקר,
מבלי להתעצל
יוצא עם הפשוש הקטן,
למגרש החניה.
ומבלי להתעצל
חוגר אותו למושב הבטיחות.
ונוסע מבלי להתעצל
אולי קילומטר או משהו כזה.
(מישהו מהעיריה הציב שם תמרור אין כניסה, כך שצריך לעשות סיבוב רציני.)
ומוריד אותו בביטחה בגן.

ואז מבלי להתעצל אני ממשיך משם  לעבודה,
בעצם...לפעמים.... אם יש לי עוד כוח.

ואישתי עוד קוראת לי עצלן
לך תבין נשים....