בלילה חסר כוכבים,
לפני שנים רבות,
את משכת אותי לבפנים,
עם נשיקה תמימה אחת.
הייתי רק ילד קטן,
עדיין פחדתי מהחושך,
התחבאתי בפינה,
מטפח את פחדיי.

אני הייתי שבור,
וכל כך מעורר רחמים,
סתם עוד קורבן חסר כוח רצון,
לקסם האפל שלך.

את הלכת משם,
והשארת אותי שם למות.
עם לבי עדיין פועם,
ודמי עדיין רותח.
ניגבתי את דמעותי,
קמתי על שתי רגליי,
הייתי מוכן להתמודד איתך שוב..

נסי לזרוק את כעסך עליי,
תכי אותי עם כל כוחך,
אני לא פוחד,
מהקסם האפל שלך.

כשהקרב יגמר,
אני ארים את ראשי למעלה,
כמו הכובש אשר עומד בגאווה,
מעל קבר אויבו,
את לעולם לא תוכלי להחזיק נר מעליי,
וכאשר את תמלטי,
אולי את תראי...

אני האדון של הכישוף!
ואני חזק יותר מהקסם האפל שלך!!!