New Stage - Go To Main Page

רועי מיגמי
/
חיריה הר הישראליות

האדם הנוסע בכביש 4 מבני ברק לכיוון שדה התעופה בן גוריון יראה
לימינו את הר חיריה. הר חיריה הוא סמל הישראליות, נוצר במאמץ
רב במשך 40 שנה מהזבל שכולנו זרקנו. אף אחד מאיתנו לא חושב לאן
הולכים קופסאות הסיגריות, עטיפות הסטיקים מהמנגל וחפיסות
המסטיק אותן אנו זורקים לפח. הרי זה ידוע לכל שכול אלו והרבה
דברים מגעילים אחרים מגיעים לחיריה הגדולה מכולן.

שנה אחר שנה, יום אחר יום, גדלה חיריה והחלה מיתמרת אל- על
בקצב חסר רחמים. כל העת עלו במעלה חיריה משאיות אשפה, הבאות
להוסיף את מטענן היקר לסמל הישראליות. בצד השני של הכביש ירדו
משאיות גוררות צפרדעים ריקות המחכות בחוסר סבלנות להתמלות מחדש
ולביקורן הבא בחיריה.

עתה הפכה חיריה להר, המיתמר 70 מטר מן המישור תחתיו. במקום של
חורבות בני ברק המקראית. לצידו זורם נחל האיילון המזוהם, אך גם
הוא מוריק כירקון פניו לנוכח הר חיריה העצום המשגיח מעליו.

נכון שחיריה איננו היחיד בהרי- הישראליות. כל עיר, מבקתה בודדת
ועד מטרפוליטן עזה על מיליון וחצי תושביו, מחזיקים בצורה כזו
או אחרת של חיריה. מן נקודת איסוף פסולת שכונתית דרך נקודת
הטמנה, צפרדע, מיזבלה קטנה, תל ואולי אף חיריה- קטנה. אך מעל
כולם עומד ההר הקדוש, מעון שחפי הבר.

בשנת 1998 החריפו הנסיבות בעמק האיילון, נהר האיילון החל זועף
נוכח האיום הגר בבית השכן, חיריה. האיילון זמם לחתור תחת
יסודותיו, בסיס החברה הישראלית, הפטריוטית, מודל 1948-9, כדי
למשול תחתיו. אט אט החל מצליף בהר עם זנבו הרטוב ואפילו ההר
הכביר לא עמד בפני עוצמת האיילון. חלקו קרס, בצורה כה אירונית,
לאפיק האיילון וחסם אותו. האדם, יוצר חיריה, החליט להרחיק את
האיילון הסורר מהאזור, מחשש שעימותים נוספים כדוגמת אלו יתרחשו
בעתיד.

אך עתה, מאיים איום חדש על חיריה, הר הישראליות. האדם הבין את
עוצמתו החזקה של ההר, ומפחד מפני התחזקות נוספת וגדילה זמם
להפסיק את זרימת האשפה להר הגדול. במשך השנים הבאות, ללא יכולת
להתנגד, החלו בפירוק הבנייה הלא חוקית בפסגתו (זאת מהשנים
האחרונות). תוך זמן מה איבד ההר הקדוש 10 מטר מפיסגתו. השחפים
הקדושים איבדו את עניינם בביתם משכבר בימים ותרו אחר מקום אחר
כמשכנם.

האשפה החלה מתפרקת. בלא הספקה חדשה, כוחו של ההר החל לפחות.
כבר לא מקור זיהום, היה גורלו לכישלון כמו של קודמיו מימי קדם,
זכר לתרבות שייצרה אותו ובנתה אותו באהבה ועתה נטשה אותו. הפך
לתל, כמו תילי מגידו, חצור וגזר, ערימה של זבל היסטורי שזמנו
חלף מן העולם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 4/8/03 9:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רועי מיגמי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה