למה אני מסתכל למטה כשאפשר להסתכל  למעלה
למה אני נופל כשאפשר לעמוד
למה אני מרגיש שאני צריך לרדת ולא לעלות...

לא אין לי שום יעוד
אין שום מטרה
סתם בן אדם רגיל כמו כולם
צוחק כשצוחקים
בוכה כשבוכים...
אין ייעוד מיוחד בחיים
רק שלא ימחק החיוך מהפנים...

למה אני מקשיב אל בחוץ במקום לבפנים?
למה אני שואל במקום לענות?
למה אני לא רוצה להיות כמו כל אחד אבל כזה אני רוצה להיות?
למה אני תמיד מפוצל לכל כך הרבה פרצופים?
חלקם שמחים
חלקם עצובים
חלקם כועסים
וחלקם פוחדים?

אין לי בקשות מיוחדות מהחיים
אין לי טינה לאנשים
אני רק רואה את  העצב בעיניים..
ומתחיל לכאוב מבפנים
החיים חמוצים
החיים מתוקים
אבל אין זמן לשאול  שאלות
כי החיים הם קצרים

למי שלא מאמין בגלגולים...