אתה, שאחראי על הטעות הזאת להביא אותי לעולם... כמו מהדורה
ניסיונית שלא כל כך הצליחה. אתה סאדיסט אמרו לך את זה פעם?
טוב, טעויות קורות אין מה לעשות...
מה שאתה כן יכול לעשות, זה לענות לי על בקשה אחת קטנה, אני
אודה לך מאוד.

תעשה שאני לא אפגוש אותו בחיים. שלא יהיה לי כיף איתו והוא
יהיה מקסים ואני אהיה מאושרת כל כך, כי אני לא אעמוד בזה.
אני לא אעמוד באכזבה שאחרי, כי אחרי משהו טוב תמיד יבוא הרע.
אני מעדיפה להשאר ברע ולחכות לטוב מאשר, להיות ברע אחרי הטוב
ולדעת שבחיים לא יהיה שוב טוב כל כך.
אני יודעת שזה משפט מבולבל אבל ככה גם הרגשות שלי אני כבר לא
יודעת מה עדיף לי.
למה לצפות מהחיים, מאנשים, במיוחד ממנו, אז באמת עדיף שאני לא
אכיר אותו.

גם אם אני ממש אתחנן ברגע של משבר... אל תתן לי לפגוש אותו!
רק לא אותו, אני לא מוכנה שהכל יהיה מושלם... עדיין לא.
תן לי את הכח להיות לבד, להיות תלויה בעצמי בלבד. אני יודעת
שאת עצמי אני לא אעזוב בחיים.

קח אותו ממני! אסור שיראה אותי... אסור שיחזר אחרי, שיקנה לי
פרחים, כי אני יודעת, שאותם פרחים ישלחו אלי בחזרה כמו בומרנג
לעודד אותי אחרי שיעזוב אותי.

הנה קצת עזרתי לך... שמתי את הלב שלי במקפיא, הוא אטום טוב טוב
עם המסקינטייפ שלא השתמשנו מהמלחמה שלא הייתה בסוף.

בבקשה אלוהים, אני לא בנויה לכזה סבל.


בתודה מראש,
פרי יצירתך העגומה.
גליה.