למכוערות לא מגיע להיות מאושרות.
אנחנו מקבלות פיסות קטנות של אושר מפעם לפעם ונותרות לכאוב את
הנטישה.
זהו לקח החיים שלי, קוראים נכבדים. בגילי הצעיר חוויתי שלוש
אהבות, כל אחת גרועה מהקודמת, וכל אחת בסביבות חודש. פאטתי,
לא?
לנוכח סיכוי לאושר, משום מה תמיד לוקח לי זמן קצר מאוד להתאהב.
והגברים? זונות. מה אכפת להם?
אף אחד לא יודע כמה כואבת הבדידות, אבל היי, זה הגורל. אין אור
בקצה המנהרה. זו רק הרכבת הבאה שתדרוס אותי שוב כי אני כל כך
תמימה.
אין מקום בעולמנו היפה לבחורה לא מושלמת. במיוחד שהיא די רחוקה
משלמות. נותר לי רק לכתוב בבמה ולספר לכם כמה זה כואב.
אולי גם לחלום שמחר אני אתעורר שונה, או בכלל לא אתעורר, כי
תאמינו לי, אין לי כוח לעוד יום של דחיות.

כן אני יודעת היצירה דפוקה. תודה על ההקשבה בכל זאת.