[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גבריאל בן יהודה
/
מבט בריבוע

חלק א'- המבט הכבוי:

כשסוקרים את האובייקטים בהם אנשים מביטים במהלך היום, עולה דבר
מעניין; הצורה הגיאומטרית השכיחה ביותר אותה פוגשות עינינו-
היא ריבוע; מרובע או מלבן. [1]
העין עצמה- אליפטית, שדה הראיה- אף הוא, כדור הארץ והמרחב-
עגלוליים. בטבע אין כמעט דבר מה שהוא רבוע, מלבנו, ישר זווית
או קווים- הכל מעוגל, מעוקל, ללא זוויות, פינות, קווים ישרים
או פניות חדות. והנה האדם חפץ להביט דווקא בצורות רבועות. והוא
לא רק מקיף עצמו בם וחי בתוכם (בתים בניינים), הוא אף מוצא
עצמו מביט בהם רוב רובו של הזמן; תמונות על הקיר, הקירות
הרבועים עצמם, דלת מלבנית, חלונות רבועים ואויה, אריחים
הרבועים אף הם, שלעיתים מכוסים בשטיח שלרוב הוא מלבני.
והמדובר לא רק על מבט של אקראי, ששם רבה מאוד הצורה הרבועה,
אלא על התבוננות של תשומת לב, התבוננות משוקעת; עיתונים, ספרים
ומסמכים בכלל, מסך המחשב, מסך הטלוויזיה. וכאילו אין בדבר די,
רוב הזמן אנו ישובים במכונית (המלבנית, יש לציין) ורואים את
מלבן הכביש שלא נגמר, דרך החלונות הקידמיים הרבועים של
המכונית. (באשר לזגוגיות המשקפיים, ובכן כאן ניטשת מעין מערכה,
[כאילו לא ברור אם צורת המשקף צריכה להיו כמו זו של העין או
כפי שהיינו רוצאים לראות את המציאות], פעם ידם של 'העיגולדים'
על העליונה ופעם ידם של 'המלבניים', בינתיים, מנצחים
'המלבניים').
מה כאן קורה?
ולפני שיעשה ניסיון לענות, (בחלק ב'), יש להבין כי כי המבט
בריבוע הנו סוג מסוים של מבט. קודם כל זה אינו מבט אקטיבי,
פולח, מעמיק,  מתעניין, סקרן, מנסה לפענח, יוצר קשר עם מושאו.
אלא מבט שטחי, סתמי, מרוקן, חלול. זהו מבט מת שמחכה ל'גודו'
שיקפוץ מן הקופסא (במקרה של טלוויזיה ומחשב) ויוציא את בעליו
מן התרדמת התודעתית.
המבט החי, היוצא מעצמו במסע גילויו של העולם - הפך מזה כבר,
למבט אוטיסטי, קפוא וחסר חיים. הקופסאות של המחשב והטלויזיה,
הן קופסאות קסמים מתוכם אמור לקפוץ שפן או לפחות נחש מרקד. ואם
לא זה אז לפחות מתנות ופרסים יש שם?
המבט העייף והתפל משול לבלוטות טעם קהות תחושה, המצפות לרוטב
חריף, או לפחות פיקנטי, שיקפיץ אותן (לזמן מה) בחזרה לחיים. או
לאברי מין שחוו כבר הכל והם מצפים עתה לגירוי הפורנוגרפי הבוטה
הבא, כדי שיסחוט מהם עוד כמה טיפות תגובה.
ואם נחזור לנמשל, הרי שאנו כבר לא רואים-  אנו תלויים בטכנאים,
הנדסאים ומהנדסים, המתפעלים את הקופסאות הנ"ל, כדי שיזרימו את
הוולטאז' החשמלי הנכסף, שידליק זיק חלוש בעיניים הכהות
והכבויות ויציל את בעליהן ולו לזמן בה, מן השיממון הפנימי.
לפחות לכמה שניות, עד לפירסומת או הגימיק הטלויזיוני הבא.
עד כאן על המבט הכבוי המופנה לעבר המירקע, מסך המחשב, העיתון,
(וברמה גבווהה יותר, אך עדיין - אף אל דפי הספר). זהו מבט
מפלל, שולח עיניים כלות אל שדה הגירויים המניפולטיבי, כדי
שיגאל את הראיה ולו לזמן מה מן האימפוטנטיות התמידית בה היא
שרויה. היא עצמה, כבר מזמן לא יכולה לגאול את המציאות מן
הסתמיות שאופפת אותה, (על ידי מציאת של משמעות בה) ועל כן כל
שנותר לה הוא לייחל לגאולה מכאנית וזמנית שתבוא מן האלוהים
שבקופסא ('דאוס אקס מכינה').

חלק ב'- בית הכלא הריבועי:
ועתה בחזרה לריבוע; למה בכלל ריבוע? מדוע החפצים שאנו מקיפים
עצמנו בם הם רבועים? מדוע החפצים בהם אנו מביטים שעות על גבי
שעות- (כאילו היינו מהופנטים) הם רבועים דווקא?
מדוע התננו את עינינו, במין אובססיה שכזו, להביט דווקא בצורות
רבועות?
וראשית עלי להבהיר כי כדי  לענות על כך עלינו לגשת לכל העניין
מזווית מטאפורית, כי רק גישה זו מפענחת עבורנו את שצפון בפרד"ס
המציאות- ברמת הרז והסוד.
ובכן, ריבוע מהווה תחום סגור, מתוחם, ממוסגר. מקובע, לא מתפרע,
שומר עצמו לעצמו, לא עושה בעיות. אפשר להגיד כי ריבוע הינה
צורה קונפורמית;  משתבצת עם ריבועים אחרים ואפשר לבנות איתה
ריבועים יותר גדולים, היא חסרת צורה ייחודית ומקורית ועל כן
משוללת זהות משל עצמה. ובגלל המשטח השטוח והחד ממדי- היא נותנת
עצמה, כיחידת בניה- למבנים גדולים, חסרי זהות ומעוף אף הם (כמו
האזרח הקטן מחוק הפרצוף שעושה הכל כמו כולם ויחד עמם בונה את
המארג החברתי הענק שהם חלק ממנו ובונים אותו בעת ובעונה אחת).
ריבוע משדר לנו כי בתוקף היותו  סגור, מתוחם ומוגדר- העולם בו
אנו מביטים הוא עולם שניתן להבנה, שליטה ואף מניפולציה (כמו
קוביות הלגו).  
העולם בא באופן מודולרי, בקוביות וקופסאות קטנות  [2] (כל
קוביה היא גם עולם נשלט וגם עולם של הנאה, [כמו בשוקולד...]).
קל לבנות עם קוביות וקופסאות את  העולם בו אנו רוצאים לחיות
וקל להשגיח עליו. כי קוביות וקופסאות הן מבנים סטאטיים, אין
להן חיים משל עצמן; הן לא הולכות לשום מקום.
עולם הקופסאות והריבועים הנו עולם מכאני, בו  שום דבר לא חי
לעצמו, מחפש עצמו. הכל מצוי במסגרות, קבועות וממושטרות.
האמת היא שראיית העולם כשהוא מצוי בתוך קופסא או ריבוע (כמו
במחשב, עיתון או טלוויזה - שם אותו במחנות הסגר, בגטאות. ולמה
הדבר דומה? לשליט שלא מצליח להנהיג אנשיו - והיות ויש להם דעה
משל עצמם-  שם אותם בקופסאות בתי הכלא, או בקופסאות מחנות
ריכוז.
הריבוע והקופסא מקנים לנו את אשליית האירגון והשליטה על העולם.
[3]
הסתכלות בקופסת המחשב, או הטלוויזיה- מארגנת את הראייה שלנו כך
שהיא לא חורגת ומתפרעת, אינה שואפת לחופש חסר הגבולות הקיים
מחוץ לתחומי הריבוע עתיר הגירויים. היא כלואה בבית הסוהר
שהיטוו לה פרנסי העיתון, המחשב והמירקע. בית סוהר בו גדלים
בצלים ושומים ואף סיר הבשר שופע טעמים וניחוחות ממסטלים.
ניחוחות וטעמים שלבסוף יגרמו להתמכרות לבית הכלא הראייתי.
ולאט לאט אנו שוכחים שמחוץ לכלא הראייתי הזה קיים עולם ממשי;
חופשי , כאוטי, ענק, מיסתורי, פרוע וחסר פשר.
ראייתנו מצויה בשבי הריבוע, היא מזמן איבדה את תחושת החופש
הקיים במרחבים הפתוחים של הראייה הפראית.  לכודה בריבוע
המהפנט, חיה בין גירוי לגירוי, דוהרת במידרון סקאלת הגירויים
המתעצמת- היא הולכת ומסתגרת יותר ויותר ובעולם כפוי, קפוא
וכולא של ריבועים; וכדי שלא יהיה רצון לברוח מן הכלא - כל דור
מקבל מרקע  משוכלל יותר, אך גם צעקני ועתיר יותר בגירויים
ופעלולים (אינטראקטיבי, עאלק).
לאט לאט ובשקט- שוכחים, שבחוץ קיים עולם.
העולם עבורנו הוא הריבוע, הריבוע הוא העולם, הוא האלוהים.
ולבסוף כולנו גומרים בקופסאות מלבניות שטוחות.
סוף סוף התאחדנו עם אלוהינו.



[1] ריבוע הינה כל צורה שהבסיס הגאומטרי שלה רבוע: מלבן,
מרובע, מרובע שאינו שווה צלעות וכו'.



"Little boxes [2]
"Little boxes on the hillside, Little boxes made of ticky
tacky
Little boxes on the hillside, little boxes all the same
There's a green one and a pink one and a blue one and a
yellow one
And they're all made out of ticky tacky and they all look
just the same.

And the people in the houses all went to the university
Where they were put in boxes and they came out all the
same,
And there's doctors and there's lawyers, and business
executives
And they're all made out of ticky tacky and they all look
just the same.

And they all play on the golf course and drink their
martinis dry,
And they all have pretty children and the children go to
school
And the children go to summer camp and then to the
university
Where they are put in boxes and they come out all the same.

And the boys go into business and marry and raise a family
In boxes made of ticky tacky and they all look just the
same..."'
זמר: פיט סיגר

--Malvina Reynolds, "Little Boxes" (Ticky Tacky).
מתוך: ""Little Boxes and Other Handmade Songs"
by Malvina Reynolds
)copyright 1964 Oak Publications(.

קופסאות קטנות
"קופסאות קטנות, על צד הגבעה, קופסאות קטנות עשויות מטיקי
טאקי,
קופסאות קטנות, קופסאות קטנות, קופסאות קטנות -כולן אותו
הדבר.
ישנה אחת ירוקה ואחת ורודה ואחת כחולה וצהובה אחת
וכולן עשויות מטיקי טאקי וכולן נראות בדיוק אותו הדבר.
והאנשים בבתים כולם הולכים לאוניברסיטה,
וכולם מושמים בתוך קופסאות, קופסאות קטנות, כולן אותו הדבר.
ויש ביניהם רופאים ויש ביניהם עורכי דין ומנהלי עסקים,
וכולם עשויים מטיקי טאקי, וכולם נראים בדיוק אותו הדבר.
וכולם משחקים על מסלול הגולף ושותים את המרטיני שלהם יבש,
ולכולם ילדים חמודים, והילדים הולכים לבית הספר.
והילדים הולכים למחנה קיץ ואחר כך לאוניברסיטה,
וכולם מושמים בקופסאות, וכולם יוצאים אותו הדבר.
והילדים הולכים לעסקים ומתחתנים ומגדלים משפחה,
וכולם מושמים בתוך קופסאות, קופסאות קטנות, כולן אותו הדבר.
ישנה ירוקה אחת ורודה אחת וכחולה אחת ואחת צהובה,
וכולן עשויות מטיקי טאקי, והן כולן נראות אותו הדבר
".
מלווינה ריינולדס
(תרגום: ג. ר.)



[3]  נראה כי  לריבוע עוד שני מאפיינים; האחד שהוא שייך
להמונים, לראיה הקולקטיבית, והשני, שמה שבא עם הריבוע הוא צורך
בסיפוק מיידי. שניהם  ממאפייני החומרים הבוקעים לפחות משלושה
ריבועים בהם אנו בוהים חלק גדול מן הזמן: עיתון, מחשב
וטלוויזיה. וזאת לעומת העיגול, השייך ליחיד ביחידותו השלם עם
היקום האישי שלנו  והמצויד באורך רוח עד וכדי ש- הפרי העגול של
כוונותיו יבשיל. אחת הדוגמאות הנפלאות לכל התכונות הללו הוא
חוני המעגל, שסגר עצמו בעיגול עד שירדו גישמי הזעף לבסוף, והוא
היה אף זה שנטע עץ חרובים כדי שנכדיו עוד שבעים שנה יוכלו
לאכול מהם.



הערה:
מסה זו הנה חלק מסידרה שלמה ואחידה של מסות בשם: "במבט
קוואנטי". הסידרה עוסקת בראייה ובדרך בה אונו מביטים בעולם.
ניתן לראות (וקרוא) את הסידרה כולה באתר הפרטי של המחבר, המרכז
את כלל המסות שלו- מחולקים לנושאים; www.ipaper.co.il/being







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יום שישי שקט,
בורר מלים
להנאתי. פרפר
מחוץ לחלון
מעופף לו חופשי
ומאושר, ואז
נמרח על שמשה של
ב.מ.וו חדשה,
חבל.

חצי תימני וזהו


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/8/03 10:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גבריאל בן יהודה

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה