כשנפגשנו שנינו, היא קטפה תפוחים
אבל אני כבר הייתי עסוק
בחפירת קברים.
ביער היא התמחתה ברישומים
ואני, בכריתת עצים.
וכשניגשנו יחדיו לארוחה מפסקת
היא בתאווה רבה ליקקה דבש
ואני באהבה חיפשתי נבטים.
כשבאנו לעיר,
היא הלכה לבקר במוזיאון
ואני, צחצחתי רצפות.
אחר-כך, היא למדה פיסול
ואני לגלגלתי על העוברים ושבים.
לא ידעתי לאן מועדת פניה - תעלומת מסתורין.
אבל בלילה לעת ערב,
היא סידרה את המיטה,
ולי היו חלומות בלהה.
לפעמים, ברגעים של ריחוק,
ניסיתי לשאול: למה את לא מחליטה?
ואני נשארתי כל חיי מחכה לתשובה.
לא מזמן היא הסבירה לתיירים,
איפה קברו את זה ולמה יש בניין כזה
ואני, לא הבנתי מדוע,
הרי רק להם יש בית-סוהר לעבר.
אמנם עכשיו אין לה הבעת פנים
ולעת ערב היא שוקעת בדכדוכים
אבל בקרוב,
שנינו נעמוד כאחד,
על הגדר ליד הים,
ואני אצעק: בבאזל קמה מדינת היהודים? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.