מרחפת בתוך החלל האין סופי,
הראש מסתובב,
כמעט וניתק מהגוף.
אינני מרגישה כלום,
ריקנות אוכלת אותי מבפנים.
דמעות זולגות מעיני,
איך אלה אינן דמעות של עצב,
הפחד מהלא נודע משתק אותי.
מתגעגעת ליד המלטפת,
שמשכחת את הכאב.
חיוך.
כל שאני צריכה הוא חיוך,
שיתחיל מהלב ויתפשט לשאר הגוף
וירפא.
ירפא את הכאב,
ירפא את הקנאה,
ירפא את הפחד.
חיבוק.
חיבוק עוטף ומלטף,
חיבוק של אהבה.
הדמעות חדלו מלזלוג,
לוקחת נשימה עמוקה ומסתכלת במראה,
הדמות במראה מחייכת לעברי,
שמרי עלי שלא אפול שוב,
לחשתי לה.
מרחפת בתוך החלל האין סופי,
הראש מסתובב,
מרגישה עולם ומלואו.
שמחה מציפה אותי מבפנים.