האוכל שסבתא רותי הכינה היה מוכן ואנחנו ישבנו מסביב לשולחן,
שולחן ערוך, כל הכיסאות היו תפוסים חוץ משניים אחד של סבתא
רותי שעמדה במטבח, הכיסא השני היה בשביל סבא ישראל,
זה היה הביקור הראשון שלו מאז שנפטר.
ישבנו בחוסר סבלנות דרוכים לכל דבר, ידענו שהוא צריך להגיע
בשעה שתיים אבל לא ידענו איך הוא צריך להגיע.
השעון הראה חמש דקות אחרי שתיים הדוד שלי יצא למרפסת לעשן
סיגריה אנחנו ישבנו במטבח וחכינו, הדוד שלי חזר מהמרפסת
והתיישב במטבח ואז    
פתאום היה "פלש" כמו של מצלמה משב רוח קל וסבא ישראל ישב במקום
הקבוע שלו בכיסא הריק. כולם היו בהלם לכמה שניות אפילו סבא
עצמו.
האוכל התחיל לזרום לשולחן וכך גם הדיבורים השאלות הויכוחים
והצעקות.
כשהתחלנו לאכול סבא סיפר שכמה שניות אחרי שהוא נפטר נשמתו עלתה
לשמים ואז הוא היה צריך למלא טפסים, הוא לקח מספר והתיישב על
הכיסא בחדר, היו שם עוד הרבה אנשים, מי שהיה צריך ללכת
לגיהינום  ישר נכנס למעלית וירד עשרים קומות למטה והגיע, מי
שהיה צריך ללכת לגן עדן זה היה תהליך הרבה יותר מסובך סיפר
סבא.
הפקיד שאל אותו המון שאלות שבקושי ידע לענות אליהם, ואמר לו
ללכת לפקיד אחר בקצה המסדרון כל פקיד שלך אותו לפקיד אחר וכך
הבירוקרטיה חגגה במסדרונות השמים, נתנו לו לישון בחדר קטן
וביום המחרת מצא עצמו בגן עדן "לייט" זה לא היה גן עדן האמתי
הכי גבוה הוא היה דרגה לפני.
סבא לא היה צריך לדאוג לכלום הכל היה מושלם, גמור, מוכן אפילו
קצת משעמם. הזמן עבר, שלוש שנים אני גר שם וקיבלתי הודעה שאני
הולך להיכנס בגוף של תינוק להיות שוב פעם בן אדם ומגיע לי
ביקור אחד אצל משפחתי, אני צריך להיפרד מכולם לפני שאני נכנס
בגוף חדש.
אחרי האוכל נסענו למקומות שהוא אהב, הוא נזכר בעולם שלנו התלהב
מכול דבר מחדש כמו ילד קטן, הוא התלהב בעיקר מכול הדברים
הפשוטים והיומיים שאנחנו כל כך רגילים עליהם.
חזרנו הביתה הוא התיישב על הכיסא במקומו הקבוע הוא אמר לכל
היושבים סביב השולחן מילת פרידה וכל היושבים אמרו לו מילת
פרידה, אני אמרתי לו תשמור על עצמך שם למעלה אה וגם כאן למטה,
כולם נפרדו ממנו בלחיצת יד, ואז הרגשתי את היד המחוספסת שאהבה
לעבוד בפעם האחרונה.
"פלש" כמו של מצלמה רוח קלה והוא נעלם כמו שבא.
רק אחרי שהלך הבנתי כמה הוא חסר לי.