אני שוחה בים של בדידות
מתעייף, מתייאש
לא יכל יותר לצוף הולך לטבוע להפסיק לנשום
להפסיק להילחם...
אין מאיפה להשיג את הכוח, בלי אלוהים, לא שומר אמונים.
לא מתפלל לכוכבים
לא מקריב קורבנות
איפה המגדלור?
איפה קרן האור שתאיר את דרכי חזרה מהסוף?
אני זוכר איך פעם עליתי על הספינה...
נהניתי נורא, כל משב רוח קרירה - ליטוף לנשמה
כל גל- זיכרון מתוק שמושך חיוך על פניי
מי הים השקופים, החומר שממנו קרוצים החלומות הורודים...
האונייה טבעה והאשליות אתה
עכשיו אני לבד מול המים שפתאום נראים כה חשוכים בלי שום סימן
חיים
רק גלים שחורים המכים בי עד חוסר חושים.
לאן נעלם? לאן ברח כל היופי המדהים?
אני בסוף דרך, ללא מוצא
אני עומד מול הקיר עומד להיכנע
הגלים מכים קוברים אותי אל תוך המים העכורים
שום דבר כבר לא משנה הכל כבר מסתיים ולא ישנה...
לפתע השמים מתבהרים קרניי שמש חודרים אל המים המקפיאים
זרוע של תיקווה מושטת אליי...
אני אוחז ולא עוזב
ניצל מ"הסוף", דוחה את הקץ...
יצאתי מהסיוט נושם חולם ושוב מאמין בטעם החיים...
עד הפעם הבאה שיתחשק לי לצאת לשחות במים השחורים... |