לפני כמה ימים הייתי בדרך למילואים. שמחתי כשקיבלתי את המעטפה
החומה. לא, אתם לא טועים, כבר שנים שהמעטפה אינה חומה. שמחתי
אז להתנתק מן החיים. להכיר אנשים חדשים. לפגוש שוב את החברים.
המילואים היו עבורי תמיד הזדמנות לעשות פסק-זמן מן החיים.

מאז אותם מילואים, אני כבר כמה שנים בהפסקה מן החיים.
המילואים היו עבורי אי של שפיות בחיינו הלא שפויים, אפילו
ששרתתי בכלא של מחבלים. אני נזכר בערגה בערבים ללא שינה שבהם
שרנו עם גיטרה עד אור הבוקר וקיבלנו מנה של מצב רוח טוב. זה
היה כמו בצופים או בקומזיץ של ל"ג בעומר.

אל תחשבו שבבית-כלא הכל וורוד. ראיתם את הסרטים: חומות של
תקווה, מאחורי הסורגים ועוז. יצירות המופת על בתי הכלא.
מקום לא סימפטי לכל הדעות. כדי לאהוב מקום מן הסוג הזה אתם
צריכים לשנוא את עצמכם.
כן, להגיע למילואים אפילו בכלא היה פסק זמן מן החיים.