פער דורות.
לירון: אמא עשית פעם פיפי במכנסיים?
אמא: הרבה פעמים מתפשתן לי כשאני צוחקת נורא.
לירון: לא אני מתכוונת ממש ממש לעשות פיפי שזה נוזל.
אמא: (מהורהרת) כן, כשהייתי בכתה ה'. במחנה קיץ של התנועה
המאוחדת. איזה פחד היה. עשו לנו א"ש לילה. היה חושך חושך.
השביעו אותנו על נשק.
לירון: מה זה הטימטום הזה?
אמא: מה את רוצה "גרשנו" את האנגלים מהארץ. חזרנו על הפעולות
של הפלמ"ח. מה את חושבת שרק הפלסטינאים יודעים לחנך את הנוער?
לירון: אוף....טוב נו מה היה? אני כבר מרגישה שאני לא רוצה
לדעת.
לירון: אז בהשבעה אני זוכרת שרק ראיתי את הצללית של המדריך.
רפי. לאור יום היו לו המון חצ'קונים , אבל בלילה רק הקול שלו
פילח את הפחד והחושך. הנחתי את ידי על הנשק ואז הוא שאל: "על
מה את שמה את היד"? ואני עניתי: על רובה. מה עושים עם הרובה?
הוא שאל. ואני בקושי עונה: קליעה למטרה. פחדתי לענות שהורגים
בזה אנשים. ואז הוא עזר לי: עם הנשק מגינים על המולדת מפני
האוייב. הינהנתי עם הראש. יצאתי מהכוך בו הושבעתי וחיכיתי לשאר
הילדים. בנתיים בא לי פיפי. התאפקתי . היבטתי לכיוון שיחי
הסברס וראיתי שם מיפלצות . והפיפי מכאיב לי. ביקשתי מרבקה
שתבוא איתי לצד כי אני מוכרחה פיפי. היא לא רצתה. שוב ביקשתי,
בואי אני מוכרחה יוצא לי. רבקה הפנתה מבט לכיוון ינון שהיה הכי
מקובל בעדה. זזתי טיפה מכלם. התיישבתי על האדמה והכל נשפך. היה
חמים, נעים והקלה עצומה. אני זוכרת את ההקלה. אחר כך נהיה קר,
רטוב ומסריח. הדרך חזרה למאהל היתה מגרדת. פחדתי שיראו שרטוב
לי. מזל. לא ראו. את המכנסיים המפושתנים הבאתי הביתה אחרי
שלושה ימים. אני לא יודעת אם סבתא ידעה שהשתנתי במכנסיים אבל
היא לא אמרה כלום.
לירון: איזה מגעילה הרבקה הזאת .
אמא: מה את מדברת את יודעת מה זה לקבל חיוך מינון לעומת לשמור
על סתם אחת שמפחדת מחושך?
לירון: אני השתנתי בהודו מרוב צחוק ומסטוליות. אחר כך הכרזתי
שאני הולכת להחליף והצחקתי את כלם.
אמא: כן. זה פער הדורות ביננו.