|
הטל יורד על הגן,
ואני מחכה לנערתי.
גני, רטוב הוא מן הטל,
ונערתי בוששה לבוא.
ואני, אל שרוולי פונה.
ברגעו הגדול והיפה של העולם,
בזריחה, מתחוללים מיטב פלאיו.
הזורחת שולחת חום,
אל כל ציפור שיר.
בזריחה אהובתי חזרה.
נערה לבנה
עמדה לבדה בתוך גיא,
מוקף הרים גבוהי קומה.
פסגות ההרים מושלגות הן,
נפלאות ורחוקות משוג יד.
ואגם תכול נבלע בעינייה.
|
|
|
חרגול, עורך
משנה ובועז רימר
טסים בכדור
פורח.
פתע מודיע
הטייס: עקב משקל
עודף אנו בסכנת
התרסקות, נא
היפטרו מחפצים
מיותרים.
חרגול משליך
סלוגן, ומסביר:
יש לי הרבה
כאלה.
עורך המשנה
אומר: יש גם
הרבה כמוני,
וקופץ החוצה.
בועז מביא נוגרה
לחרגול, משליך
גם אותו ואומר:
היה לי אחד יותר
מדי מאלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.