ענבל וייס / עופרת |
במאמץ הימלטות מענן האבק
המסתיר דברים איומים חסרי דמות.
רגלי בנעליים גבוהות מדי
ניגפות בשולי השימלה
בין ידי מתפתלים הפחדים
חשופים,
ואיני יכולה עוד
לקרוא להם שמות
שוב איני זוכרת
היכן נילקטו
ולאן נותר להימלט
כשמעלי
חגות ציפורי העופרת
נועצות עיני רעב
ובעוד רגע
עולה ענן האבק מאחורי
להחניק את פחדי
ואותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|