ענבל וייס / אני שמוותרת עליך... |
פעם אחת בכל לילה
מטביעה בדלי את גורי התקווה
שנולדו לערגה ולאור השמש.
ואיני יודעת כיצד
הם שורדים;
מוצאים את דרכם לתוך חלומותי
מערסלים את שנתי בגירגור העונג השקט,
ומאלצים אותי עם שוב הערב
לתלוש אותם מעלי אחוזת חלחלה
ולהתחנן בפניהם על מותם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|