|
אני שמוותרת עליך
פעם אחת בכל לילה
מטביעה בדלי את גורי התקווה
שנולדו לערגה ולאור השמש.
ואיני יודעת כיצד
הם שורדים;
מוצאים את דרכם לתוך חלומותי
מערסלים את שנתי בגירגור העונג השקט,
ומאלצים אותי עם שוב הערב
לתלוש אותם מעלי אחוזת חלחלה
ולהתחנן בפניהם על מותם. |
|
|
ככל שאני חי
יותר זמן, אני
שם לב שאולי אני
לא האדם הכי חכם
בעולם, אחרי
הכל.
יוצר ברגע של
רצינות כואבת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.