|
החיים שלי הם כמו רחוב ללא מוצא
כל חיי אני הולך לסוף בלתי נמנע
חשבתי שראיתי את האור בקצה המנהרה
התברר זו היתה רכבת
אני אוהב אישה
שאותי היא לא אוהבת
עתה נותר לי רק על המסילה לשבת
ולחכות, ולחכות, לסוף בלתי נמנע. |
|
|
יש לנו אהבה,
היית מאמינה?
יגאל עמיר, גונב
מערן צור,
למטרות חיזור
והורמונים בעודו
עומד אל מול
מרגלית, טוב לא
מולה ממש, אבל
כשיש תמונה,
דיכאון והרבה
זמן פנוי, הכל
אפשרי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.