תמונתך הגדולה ששנים התנוססה
על הקיר לפתע נפלה.
מבטך משתקף מתוך הרסיסים
והקירות בוכים
עוד דמות אבודה שנעלמה בין הצללים.

יושבת בוכה ומסתכלת בתמונה
עוד זכרון מר שנשאר ממך
מביט אליי מכל כיוון, חודר לנשמה.
כל הבית שומם, דומם, אף קול לא נשמע
עוד נשמה אבודה שנכלאה בין הצללים
מנסה למצוא נחמה.

קירות הבית דוממים
בשקט הם בוכים
על הדמות שבתוך המסגרת הם מתייפחים.

והבית מלא זכרונות
והחדרים מלאים בעצב תחת הכאב קורסים
ורק חדר אחד בודד בעליית הגג
נשאר עומד..

החדר שלך..ששנים התנוססה בו תמונתך.