יש לי אחות. יש לי אורגנית. מכתה ב' עד כתה ה' למדתי לנגן
עליה. על האורגנית לא על אחותי! כל פעם שלמדתי שיר חדש שמחתי.
כן, אני מניח שלא היו לי יותר מדי חברים ביסודי אבל החיים היו
טובים. עבר המון זמן ובכיתה ה' נמאס והאורגנית עמדה כמה שנים
בבויידעם. לא מזמן (שנה) אחותי התחילה לנגן באורגנית. אמא
אומרת שהיא ממש טובה, רק כדי שלא תעלב כי היא בגיל ההתבגרות
והיא חייבת המון תשומת לב. אבל אחותי לא אוהבת לחדש. היא מנגנת
כל פעם את פאנטום האופרה ועוד שיר מעצבן. זה היה יכול להיות
תענוג לשמוע אותה אבל היא מנגנת שני תווים מכל "יצירה" במשך
שעה ומשהו בפול ווליום. מה שאני מנסה להגיד זה שאחותי הפכה
לערסית. יושבת בספה בסלון מעשנת Vinston, ומאפרת על האח הקטן
שלי. צועקת כל היום : "אמא אוכל!!!", ומפילה פירורים על
הריצפה. אני לא מדבר על זה שהיא כבר לא עושה שיעורים או על
החברות שהיא מכניסה הביתה, לידור, אורטלי ופרח. אבא כל היום
עובד וכשהוא חוזר היא כבר בדיסקוטקים רוקדת צמוד לאיזה פרחח
שהיא מביאה הביתה ולי אין מה לעשות. כל הלילה אני לא נרדם
מהבומים שהם עושים, ומהצעקות. נראה לי שאחותי הפכה לשרמוטה של
השכונה. כולם נחמדים אלי פתאום ולא מרביצים לי יותר.
אמא כבר הפסיקה לאהוב את הנגינה של אחותי.

לאונרד ולך