מנותקת מכל בריאה,
אין תגובה, אין תיקשור,
רק שתיקה קולנית יודעת.
ניצוץ בעיניים שמרגע לרגע נחבא
ואז חוזר ומבריק- אך רק לרגע, רק לרגע קט.

מבחוץ- לב סלע הוא,
מבפנים- כמיהה למגע אנושי,
אך הזמן משקיט כל סערה מודחקת,
כל בעבוע ההולך ומתעצם שם במעמקים.

דמעות ממלחות מיקרח,
סכין שמפלחת ליבי עם כל ברק.
מוחי ההולך ומשתמד עם כל מחשבה חדשה
אשר שורפת אותו מבפנים.
קרעי מילים מחלחלות מבין שפתיים יבשות.

מבחוץ- לב סלע הוא,
מבפנים- כמהה למגע אנושי,
אך הזמן משקיט כל סערה מודחקת,
כל בעבוע ההולך ומתעצם בעמקים.