הזיינתם אשה גיבנת? אני כן. היתה לה חטוטרת ענקית עם שפיץ של
ממש, והיא לא יכולה היתה בשום אופן לשכב על הגב. גם משום שהיא
התביישה, כי היא הזכירה צב יבשה עגמומי המוטל הפוך על שריונו
ומנפנף לשווא בזרועותיו, כולו יאוש. וגם משום שזה כאב לה. אני
דווקא בעד קצת כאב, אבל במקרה שלה היא סבלה מספיק. אז זיינתי
אותה מהצד ומאחורה. אל תחשבו שזה דבר של מה בכך לראות את ההר
הזה מיתמר אל מול עיניך, בעוד אתה עושה מאמץ עליון להשרות
אוירה כלשהיא של מתח מיני. בשלב מסוים, בעודי מאחוריה, היא
הפנתה ראשה אחורה להתבונן בי, ובבת אחת נזכרתי בדינוזאורים
האלה, נו, סטגוזאורוס, שהיו להם לוחות משוננים על הגב, ואשר
שימשו להם מגן מפני טורפים.

תמיד הצטערתי על גורלן של לטאות אלה. הידעתם שלסטגוזאורוס היה
ראש קטן כל כך שלא היה בו מספיק חומר מוחי כדי לשלוט בתנועות
של גוף ענק ומסורבל - תשעה מטר אורכו ! - ולפיכך היה להם מרכז
עצבי מיוחד באזור המתניים אשר שלט בתנועת החלק האחורי של הגוף,
ולכן מכנים אותו "המוח השני" של הסטגוזאורוס. אני מכיר כמה בני
אדם כאלה.

בכל אופן יכולתי לדמיין אותה כסטגוזאורוס ענק שהפריעו לו בזמן
האכילה והוא מסב ראשו אחורה בפליאה, ומאותו רגע קיבל הזיון הזה
נופך חדש ובלתי שגרתי. רק איפוק שיא מצידי מנע ממני מלתלוש כמה
עלים מהעציץ שעמד ליד המיטה ולהגישם לפיה.

כמה שעות קודם לכן היינו ישובים, נוני, אפי ואנוכי, על הבאר
אצל חיימו ומריירים בכיוון פינת הפאב, שם הסתופפו שלוש כוסיות
מצחקקות. אלא מאי? שבחסות החשיכה נסתתרה מאיתנו החטוטרת
ומשחקים של אור וצל גרמו לנו לערוך את ההגרלה המטומטמת. אני
זכיתי בה. לא עזרו שום תחנונים והבטחות לפיצוי חליפי בסוף
הערב. הם עמדו על קיום תוצאות ההגרלה. לקחתי אותה הביתה. היא
לא הוציאה הגה. לא לפני, לא בזמן ולא אחרי. היה לה מבט עצוב של
הכרת תודה כששילחתי אותה לדרכה. אני, לעומת זאת, חשתי כמו סם
ניל בסרט "פארק היורה".

פגשתי אותה אחרי שנים, בחתונה של עדנה. מיד זיהיתי אותה,
כמובן. היא היתה בהריון ונראתה מאושרת. היא גם נראתה כמו
סביבון. חייכה אלי בחמימות, לחצה את ידי ונשקה אותי על הלחי.
העפתי מבט לכוון מי שנחזה להיות בן הזוג והאב המאושר. הוא
הסתכל בי במבט משונה. לחצתי את ידו והוא חייך אלי בחיוך חושף
שיניים. אוה ! טי-רקס !!!





===================
http://dinosauricon.com/genera/stegosaurus.html