|
דמעות מסתירות מבט בשקיפותן המנצנצת
והרגש מחלחל ונספג בתודעה
מנסה לקבע עצמו אך נמהל באוויר וזורם
כשאושר ועצב מתפרצים בבכי, או גורמים לחיוך
את לא יודעת מה להרגיש ואת לא יכולה להסביר לעצמך.
זיכרון נוסטלגי של דבר שיקרה.
אם בעתיד את תחיי את מה שקרה
אולי אז תדעי להרגיש.
התקווה היא הדבק שמפריד אותך.
שכבה דקה שניתן לקלף בבוא הזמן
אולי תישאר, או תיעלם מעצמה.
אושר וכאב מתפרצים בצחוק או בבכי
ואת ביניהם מתבוננת הרחק אל דברים בתוכך
שברחו וכמו לא קיימים
ואת מרגישה אבל לא יכולה להסביר. |
|
|
פיירוול
שמהפיירוול. כל
המורות תופסות
עלי תחת בחדר
מורים. לא
מדברות עם
שרתים, אלק. מה
אני לא בנאדם?
לא מגיע לי גם
קצת יחס?
אז אין לי
פיירוול. אפשר
לחשוב.
מרסלוס שרת הבמה
ממורמר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.