אני רואה אותך,
רואה איך החיים עוברים אותך,
אתה אפילו לא שם לב,
אני רק צל עמום מאחוריך,
נמחקת כשהשמש יוצאת.
מחפשת להבין, להרגיש, לדבר באמת.
וקשה לי לעשות את זה,
אבל אני לא מוכנה יותר
להסתתר, להסתגר ולא רוצה כבר לוותר,
אני יודעת שאני כמעט כבר שם,
רק עוד דמעה, עוד תהייה,
זאת מציאות, לא הזייה
רק הרף עין,
ואתה שלי באמת
שלי באמת

אז תן לי את ידך,
ואני אהיה גוש החמר שלך,
תמעך, תעצב אותי לפי ראותך,
ולכל מקום שאלך, תמיד תישאר בי טביעת ידך

אני רואה אותי, מהצד, כבר לא לבד
וזאת תמונה נורא יפה,
כמו בפנטזיה של ילדה קטנה,
שכל הזמן מחפשת אהבה.
אני מסתכלת עמוק, קצת חופרת,
ומגלה, שהחומר לא התקשה...
אני טיפשה, אני טיפשה, אני טיפשה!

אז תן לי את ידך,
ועכשיו אני גוש החמר שלך
תמעך, תעצב אותי לפי ראותך
ולכל מקום שאלך, תמיד תישאר בי טביעת ידך
טביעה כל כך יפה,
של נשמה טהורה, שלא יודעת, מה היא עושה לי
מה שאתה עושה לי
מה שאתה גורם לי
מה שאתה
שאתה
שאתה
שאתה
שאתה...