והיא הלוקחת
ומביאה.
והאומרת
שעל ליבה
והשותקת
ורוצה.
אתה עומד מול
פניך המביטות אליך במראה
מראת חדר המקלחת
בפינה בזכוכית שבר קטן, ולידו מברשת שיניים מהוה.
וכל רצונותיך מתגשמים לכדי ישות אחת,
שלה.
והיא נכנסת בעד דלתך,
שולי כותנתה מתפתלים מאחוריה, ומספיקים ברגע האחרון
להקדים את הדלת הנטרקת.
שקיות מהסופר וריח שווקים, חודר לאבק
ומפריע לנמק.
לחיה אדומות
ממאמץ הגפת התריסים.
שרידי רוח בכל העומד הזה
ואולי תקלף פרי קייצי
אפילו אבטיח קרירי.
מה היא עושה
מה עושה,
מניח את סכין הגילוח על השיש הלבן
ומנגב את הפנים,
שוב ברגע האחרון,
ברגע האחרון
הגיעה ההפוגה.