זה הולך להיות חרא סיפור.
זה היה אמור להיות סיפור ממש טוב, מלא בסקס, אלימות, קצת סמים
(בעיקר קשים) ופואנטה שתגרום לכם ליפול על הברכיים ולבכות ממש
הרבה זמן.
זה כבר לא יקרה.
זה לא קל כל העסק הזה. זה אפילו די קשה. איך ביאליק אומר? "לא
זכיתי באור מן ההפקר"?
הוא בהחלט לא צחק. זה לא קל העסק הזה של הכתיבה. יש רגעים של
אושר נצחי ויש רגעים שאתה פשוט יכול לקרוע לעצמך, או למישהו
אחר, את הגרון.
ואז כשזה מצליח, אתה ממש מרוצה, עד שאתה קורא את זה שוב. ואז
זה נראה ממש זבל.
אבל אתה לא זורק. אולי אתה טועה? אולי זה טוב? ואם לא טוב,
אולי זה מגרד את ה-"לא רע"?
ואיך לעזאזל יודעים?
ועכשיו זה אפילו לא סיפור. עכשיו זאת מסה.
רגע. בתור מסה זה דווקא לא רע.
שיחקתי אותה.