כשאתה מחייך, והצלקת שלך שאתה כל כך שונא ואני כל כך אוהבת
מחייכת גם היא- היא פוצעת בי סימנים של אהבה בכל פעם מחדש.
וכשאתה מנגן, וכל כולך מכווץ ומרוכז במיתרים שבידיך, אני
מקשיבה רק למנגינה שאתה פורט בתוכי.
ואם אתה כועס, אני רק רוצה את הראש שלך הכבד והשקול כל כך
בחיקי- לפרוע ולנשק.
אחר כך, כשאתה סוף סוף מחבק, הידיים שלך שמסביבי מהפנטות אותי
לעולם אחר, שקט ובטוח.
ואם אתה כולך נוגע- גופך בגופי- הריח שלך משכר אותי, ואני
שוכחת מהכל.
לפעמים זה מפחיד כל כך,
שאני צריכה לדעת
שאתה רק שלי
שבאמת ובתמים אתה רוצה רק אותי
שאכפת לך
שאתה אוהב לשמוע, לראות ולהיות,
שאתה מרגיש |
